במשך 20 שנה בדיוק, שנפרסו על פני שלושה עשורים שונים, ספירת הזכיות בגרנד סלאמים הייתה שמורה כמעט רק לשלושה טניסאים. אגדות. שלושת הטובים בהיסטוריה. רוג'ר פדרר, רפאל נדאל ונובאק ג'וקוביץ' חיו בבועת זהב משל עצמם, והשאירו פירורים לכל השאר הענף.
זה נמשך עד שהגיע קרלוס אלקרס ופוצץ את הבועה. אחר כך ג'וקוביץ' הפיח חיים באחת חדשה, עד אתמול (שישי) הגיע הבחור מהבלוק ממול - יאניק סינר שמו - וסיפק הצהרה ברורה כמו השמש הזורחת בבוקר: לא תהיה עוד בועה.
שירים את ידו כל מי שהימר על גמר אליפות אוסטרליה ללא נובאק ג'וקוביץ' או לפחות עם קרלוס אלקרס. שירים את ידו כל מי שהימר שכך יסתיימו חצאי הגמר המשוגעים במלבורן. אתם מרימים? לא? ברור שלא. כי תסריט כזה, שיוביל לגמר כזה, מעט מאוד אנשים יכלו לנבא.
אם הייתם שואלים את ג'וקוביץ', או כל טניסאי אחר, מי היריב האחרון שירצה לפגוש בזמן הקרוב, שמו של יאניק סינר היה נזרק בלי לחשוב פעמיים. ככה זה שכולם כבר בסבב יודעים והפנימו אתמול סופית בלי קשר לתוצאת הגמר הקרוב - האיטלקי הזה הוא משהו מיוחד. באמת מיוחד.
כי לנצח את הטניסאי הגדול מכולם פעם אחת זה הישג נהדר. לנצח אותו פעם שנייה תוך פחות מחודש זה וואו. אבל לנצח אותו פעם נוספת בחלוף חודשיים - בחצי גמר אליפות אוסטרליה - תוך הצגת טניס נקי, נינוח, אלגנטי וכמעט חף מטעויות, זה כבר סיפור לנכדים שלא יסתפקו במבט חטוף על ארון הגביעים המלא של סבא שלהם.
בספורט או בכל תחום אחר בחיים, כדי שצעירים ייחשבו למבטיחים, בהתחלה אמנם מספיק להראות ניצוצות של כישרונות, אבל יגיע הרגע בו יצטרכו גם להיות ווינרים. לנצח. להפגין ביטחון, יציבות, דבקות במטרה ולדעת להסתכל בלבן של העיניים לכל יריב, גדול ככל שיהיה. הרגע של סינר כבר הגיע מזמן, וקפץ לביקור פעם נוספת.
"כמובן שזה הניצחון הגדול ביותר שלי" אמר סינר אחרי שפירק ביום שישי את ג'וקוביץ', שמצידו הציג את אחד המשחקים החלשים בקריירה שלו, וגם הוא הודה בכך. אבל המדורג 4 בעולם ידע להישאר עם רגליים על הקרקע. "זה אומר הרבה שניצחתי את ג'וקוביץ', אבל הטורניר לא נגמר, עוד לא זכיתי".
לסינר הרענן, שהמערכה שלקח לו המדורג 1 בעולם הייתה הראשונה והיחידה שאיבד עד כה באוסטרליה, מחכה בגמר הטניסאי אולי הכי מותש כרגע. עם זאת, לכו תעצבנו מישהו עייף, שכמו חיית טרף שטמנה מלכודות וצדה את יריביה לאורך השבועיים האחרונים, רק מחכה לטרף הבא שלה.
האיטלקי הצעיר, שגם הוביל את נבחרתו לזכייה בגביע דייוויס, יפגוש את דניל מדבדב המדורג 3 בעולם, שחזר פעמיים מפיגור שתי מערכות לניצחון 2:3 בטורניר, ושיחק משחק נוסף של חמש מערכות ארוכות. זהו יהיה גמר הגרנד סלאם השישי שלו, כשבחמישה הקודמים ניצח רק פעם אחת, והפסיד פעמיים לג'וקוביץ' ופעמיים לנדאל. מישהו אמר מוטיבציית שיא לזכות במייג'ור שני?
"אם אני רוצה לנצח בגמר אני חייב להעלות את הרמה שלי לרמה אחרת לגמרי", מבין מדבדב, שאמנם מחזיק במאזן חיובי של 3:6 מול יריבו, אך הפסיד לו בשלושת המפגשים האחרונים ביניהם. "אני מקווה שהניסיון יהווה עבורי יתרון, כי בפן הפיזי אין לי אותו".
בשקלול הנתונים היבשים ומבט לשובל היריבים המרוסקים שהותיר אחריו סינר באליפות הזו, לעצור לו את המומנטום המדהים נראה כרגע כסרט המשך של משימה בלתי אפשרית. וכשהוא מציג את הטניס הטוב בטורניר, גם מקום שני לא יעצור את ההבנה מלחלחל - הספירה החלה מחדש.
