ארבעה מרתונים רצה לונה צ'מטאי סלפטר מאז תחילת 2022, רובם מהיוקרתיים ביותר, ובכולם סיימה על הפודיום - מקום שני בנאגויה יפן, מקום שלישי באליפות העולם באורגון, מקום שני בניו יורק, מקום שלישי בבוסטון. בשקלולי יוקרה ופופולריות הענף שבו היא מתחרה - היא הופכת לספורטאית הישראלית הבכירה ביותר כרגע, לנשים וגברים כאחד.
"היא Money", אומרת לי פרשנית אתלטיקה של הרשת האולימפית - ובתרגום חופשי יותר: "כסף בבנק", מי שמסיימת על פודיומים. בעשור האחרון הראתה לונה צ'מטאי סלפטר הבלחות עצומות - כמו זכייה במרתון טוקיו ב־2020 - לצד כמה אכזבות באירועים גדולים. עכשיו אני שואל את מאמנה־בעלה דן סלפטר מאיפה הגיעה היציבות הזו.
"זו קלישאה, אבל זה ניסיון תחרותי. זה משהו שהיה חסר לה במשך השנים. היו קפיצות ביכולת שלה. היה השלב שהיא רצה כחובבנית, ואז פתאום הגיעה לרמה הישראלית הגבוהה, כעבור כמה שנים לרמה האירופית, ואז לרמה העולמית. אולי זו החתיכה החסרה בפאזל".
אולי כי בניגוד לסופרסטאריות מארץ מולדתה היא לא אותרה בגיל צעיר. לא הכינו אותה לתחרות.
"לחלוטין זה המצב. אתלטיות אחרות מתחרות מגיל צעיר מאוד. היא החלה בגיל מאוחר, ולכן במשך שנים היא ידעה לרוץ אבל לא כל כך ידעה להתחרות. יש הבדל בין הדברים, והיא בהחלט היתה צריכה לצבור את הניסיון לעומת המתחרות שלה".
בקניה מולדתה אוהבים מאוד את הסיפור של לונה. באיזשהו מקום היא ממחישה את כוחם העצום של הקנייתים משבט הקלנג'ין. אפילו נערה שכלל לא נמצאה תחת הרדאר שלהם, יכולה להגיע לצמרת העולמית. היחסים הטובים עם הרצות מארץ מולדתה בהחלט חשובים. אני שואל את סלפטר לגבי חשיבות הריצה הקבוצתית באליפות גדולה.
"זה חשוב מאוד. לאתיופיה, למשל, יש ארבע רצות בשבת. הן יכולות להחליט על טקטיקה קבוצתית או אפילו להקריב את אחת הרצות".
נשמע כאילו הקשרים עם הקנייתיות חשובים.
"ברור. לונה רצה עם הקנייתיות בדבוקה".
עניין אחר שמעסיק את סלפטר, שנשאר לשמור על הבן בבית, הוא מזג האוויר. מרתון בוסטון שבו סיימה שלישית נערך בתוואי מאוד לא מהיר. הוא שמע שהיה סיכוי מסוים לגשם ואולי למזג אוויר קצת יותר קריר, אבל זה יקרה רק ביום ראשון. "הם ירוצו בחום ובלחות די קשים. האמת, די מגעיל פה", מבשר לו כותב שורות אלו. "מצוין, אני רוצה תנאים כמה שיותר קשים. זה רק יועיל לנו", הוא עונה.
הרצון להחזיר לישראל
הילד כבר יודע מה קורה עם אמא שלו?
"כן, הוא כבר בן 8, מבין לגמרי".
בחוגי הריצה מדברים לא מעט על הנזק שנגרם לתחרויות הבינלאומיות בגלל הכספים הגדולים במרתונים הבינלאומיים. בכתבה שפורסמה כאן לפני כמה ימים סיפרנו על נפילתה של נבחרת הגברים של קניה בגלל מעבר הרצים למרתונים הפרטיים במערב.
זה כלכלי השתתפות בכל אליפות עולם ואולימפיאדה? נוצר מצב של חמש שנים רצופות של תחרות בינלאומית ואתם מפסידים כסף פה.
"זה נכון בהחלט עבור הרצים הקנייתים - הם לרוב לא מקבלים כלום מההתאחדות שלהם. אבל מבחינתנו ייצוג ישראל הוא עניין חשוב. גם מהבחינה האישית וגם משום שבסך הכל אנחנו אנשי איגוד האתלטיקה, אז זו לא ממש שאלה".
סלפטר גם מודה שספק אם יש הקרבה כספית: "הפרסים במרתונים המרכזיים גדולים יותר מאשר באליפות עולם, אבל אם סוכן משווק אותך למרתונים הגדולים - יש גם דמי השתתפות. המעמד של מדליסט אולימפי או עולמי, ובוודאי אלוף, מוסיף הרבה".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו