במסיבת העיתונאים של הנבחרת האמריקנית לאליפות העולם באתלטיקה מציג קצין העיתונות את פרד קרלי כ"איש המהיר בעולם", ונואה ליילס, שישב ליד, עיקם את פרצופו למצב שבין מוטרד למזלזל.
העיתונאים צוחקים, אבל כשמגיע הרגע ליילס ניגש להסביר - פיזית ופסיכולוגית - את פוסט האינסטגרם הפרובוקטיבי שבו הצהיר כי ירוץ את ה־100 מ' ב־9.65 שניות ואת ה־200 ב־19.10 ש'.
נתחיל מהפיזיקה. "המאמן שלי, לאנס בראומן, מודד לי 11.9 מ' לשנייה באימונים. זה המהיר אי־פעם, והוא בן אדם שלא מתלהב אי־פעם", הוא מנסה להסביר לי למה התוצאות הדמיוניות בעולם נטול־בולט בהישג רגליו. אבל יותר מעניין הוא העניין הפסיכולוגי. ליילס נשאל מה המטרה בהצהרה כזו - תרוץ את זה וזהו!
🌶️ Fred Kerley and Noah Lyles’s beef 😮💨
— Track Spice 🌶️ (@trackspice) August 18, 2023
The two biggest trash talkers in this era and we are here for it‼️pic.twitter.com/0ZQChkeVJq
הוא הופך רציני: "אני מאמין גדול ב'לדבר את עצמך אל תוך סיטואציות'. אם אני לא אציב מטרות ואעמוד מאחוריהן - לא אגיע אליהן. זה לא כל כך קריטי לי אם באמת אעמוד במטרות הללו בדיוק, אבל חשוב להציב אותן".
קרלי מעדיף לשחק את הקשוח. הוא למד חקלאות בקולג', ובעמודי המדיות החברתיות שלו תמונות מהישגי החווה שרכש. התרנגולות הטילו ביצים. הסוסים ערכו אימון. הוא באמת עובד שם לפעמים. הוא ממשיך את הקו החקלאי הקשוח בהצהרה קצרה למתקפת המילים של ליילס: "אני פרד קרלי ואני אלוף העולם".
אבל לבסוף שני האסים האמריקנים מגיעים לאחדות כשעיתונאי איטלקי שואל אותם על האלוף האולימפי מרסלו ג'קובס. "אנחנו יודעים למה הוא מסוגל כרגע", מגחך ליילס, ומתייחס לריצה של 10.21 ש', שהיתה התוצאה המהירה של האיטלקי העונה. "לא חושב עליו בכלל", אומר קרלי כששאלה דומה מופנית לעברו.
אבל אם אתם חושדים שזה אירוע כלל־אמריקני - יש עוד גיבורים במחזה השיא של האתלטיקה ולהתפתחות שמתחילה לצוץ על פני שטח. למשל האצן הבריטי ז'ארנל יוז, שמלבד להיות אלוף אירופה ב־2018 עסוק בין היתר בקורס טיס אזרחי. ואחרי שליטה רבת שנים של אוכלוסייה ממוצא אפריקני בארצות הברית ובג'מייקה, אפריקה עצמה מתחילה לדבר.
שינוי פרדיגמה
אני מדבר עם העיתונאי הדרום־אפריקני דניאל שרולו על המדורג שני בעולם בריצה היוקרתית, אקאני סימביין. "שנים התחושה ביבשת אפריקה היתה שאנחנו טובים במרחקים הבינוניים והלאה, וזו היתה התחושה גם בדרום אפריקה. אבל שני אנשים החלו לשנות זאת - פרנקי פרדריקס מנמיביה הסמוכה (מדליסט אולימפי ב־100 וב־200) ו־ווייד ואן ניאקרק (שיאן העולם ב־400 מ') שלנו". הוא מבטיח שהעלייה של דרום אפריקה במרוצים רק תימשך.
אני מבקש ממנו להשוות לכמה כוכבים שחורים שעלו בשנים האחרונות מרקע עני מאוד והגיעו לנבחרת הרוגבי היוקרתית. "אקאני הוא ילד ממשפחה אקדמית. הוא היה באוניברסיטת פרטוריה ואפילו לומד לתואר כמהנדס מערכות מידע. לאתלטיקה אין האמצעים להגיע לאזורים מוכי העוני ולהוציא משם אנשים, כפי שהראגבי עשה עם סייה קוליסי או עם מקזולה מפימפי".
נכון, לאקאני אין עדיין מדליות באליפויות גדולות אבל הוא האדם היחיד שניצח את פרד קרלי ב־100 - וזה קרה השנה. אם אקאני מסמל תמורות ושינויים בתוך דרום אפריקה, המדורג ראשון בעולם, פרדיננד אומאניילה, הוא ממש שינוי פרדגימה. כי השליטה של קניה בכל מרוץ ארוך מ־800 מ' נמשכת פחות או יותר כחצי מאה. רק שזו לא באמת שליטה של קניה - זו שליטה של עם הקלנג'ין. עם נתונים פיזיים, סביבתיים ותזונתיים (עם צמחוני שחי בתנאי גובה) הם מתאימים למרחקים הארוכים אבל יש להם גם יתרון היסטורי.
הקלנג'ין, קבוצת אוכלוסייה קטנה של קצת יותר מ־10% מהקנייתים, היו יריב קשה לכובש הבריטי אבל הפכו למשתפי הפעולה שלהם. זה נתן להם יתרון של דורות בתשתיות, ובין היתר הביא לתור זהב אתלטי מהגדולים בתולדות האנושות, אבל לא הפך אותם לאהובים במיוחד.
ולמה זה שינוי פרדיגמה? כי אומאניילה הוא מאנשי הבאנטו־אבאלואייה, קבוצה אתנית גדולה יותר בקניה. ספורטיבית הם מצטיינים בכדורגל וברוגבי ולכן מתאימים יותר למרוצים. נסיקתם בעולם האתלטיקה יכולה לשנות מאוד את התדמית הקנייתית בעולם ואת הביטחון של הקנייתים במה שהם יכולים לעשות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו