לאנס ארמסטרונג, פעם אלוף טור דה פראנס מיתולוגי והיום רמאי ספורט מיתולוגי, חויב שלשום על ידי מוסד בוררות לשלם כעשרה מיליון דולר לחברת ביטוח ששילמה לו בעבר בעבור זכייתו בטור.
מדובר בהסדר מקובל בספורט המקצועני. US Postal, הקבוצה שאותה ייצג ארמסטרונג על הכבישים, ביטחה עצמה כנגד החובה לשלם לו בונוסים על זכיותיו. כלומר, היא שילמה סכום חלקי מהבונוס לחברה וזו התחייבה לשלם לו את מלוא הסכום אם יזכה. החל מ־2004, כשהחשדות נגד ארמסטרונג גברו, החברה ניסתה לסרב לשלם לו על זכייתו השישית (מתוך השבע שלבסוף נשללו). ארמסטרונג תבע אותה תוך שהוא משקר בשבועה לגבי שימוש בסמים, זכה במשפט והחברה חויבה לשלם לו את הבונוסים ותוספות שונות בעקבות כך.
מאז כמובן דברים השתנו. ארמסטרונג הורשע, תאריו נשללו ולבסוף הוא גם הודה בשימוש נרחב בסמים ולא פחות חמור - בקנוניית ההסתרה המתוחכמת שניהל. אחרי שבכה אצל אופרה ווינפרי והתנצל בפני הציבור האמריקני, הוא אמר לפני כמה שבועות "הייתי עושה זאת שוב אם הנסיבות היו דומות".
פסק הדין נראה על פניו טריוויאלי - שיקר, אסף את הכסף ושחזר - אבל הוא מעלה שאלה לגבי כל מסלול הפיצויים האפשרי נגד רמאי סמים, משום שתיאורטית הם חשופים לתביעות משורה ארוכה של גורמים במגוון של סיבות.
ארמסטרונג. דרוש שינוי מיידי של רשויות הספורט // צילום: איי.פי
סיבה אחת היא לתבוע על פרס שקיבל שלא כדין, והתובעים הנכונים במקרה זה הם הספורטאים שהפסידו. זה מצב שעולם הספורט כנראה לא יכול לעמוד בו, כי ביום שבו המסיים שני יתבע את המסיים ראשון תישאל שאלה לגבי רמת ההוכחה. האם מתחייב שהמנצח ייפסל בבדיקת סמים רשמית, או האם מספיקות עדויות של ספורטאים אחרים, רופאים או מאמנים? התמונה של עולם ספורטיבי שבו מתנהלות תביעות בין ספורטאים תהיה מכוערת ואינסופית. נקווה שלא נגיע לכך.
תביעות אפשריות אחרות - תחרות/טורניר נגד ספורטאי מסוים או מפרסם נגד ספורטאי בגין נזק תדמיתי - הם מקרים פשוטים יותר, מכיוון שקיימים חוזים או תקנון המסדירים את היחסים. המקרים הללו אמורים להיות מכוסים.
אבל עדיין מקרה ארמסטרונג הוא בעיניי הזדמנות גדולה וחשובה עבור הספורט. כשחברת הביטוח סירבה לשלם לארמסטרונג, הם בדיעבד דחקו אותו אל הקיר. אם היה מסכים לא לקבל את הפרס, כאילו הודה בשימוש בסמים. מרגע שהתעקש על קבלת הפרס, הוא טמן לעצמו מלכודת שבה ייפול כעבור כעשור.
לא כל ספורטאי מבוטח כנגד פרמיות כמו ארמסטרונג, אבל תיאורטית זהו דווקא צעד שרשויות הספורט יכולות לעשות - להחתים זוכים בפרסים על התחייבות להחזיר את הכסף אם בדיעבד ייתפסו על סמים. עונש כזה הוא מרתיע הרבה יותר מעונשי ההשעיה שהם בעליל לא יעילים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו