רגע אחרי שהכדור של רפאל נדאל נחת בפנים, מעניק לו ניצחון 3:6, 3:6, 0:6 על קספר רוד ומעלה את מאזנו ל-14 זכיות ברולאן גארוס ו-22 תארי גרנד סלאם בסך הכל, העניין הציבורי הוסט במהירות מהחימר אל עמדת הראיונות ואל מוצא פיו של הספרדי.
ערב הגמר צצו שמועות על כך שאולי יהיה זה משחק הטניס האחרון של נדאל, שאולי יודיע על פרישה ממשחק, פרישה מווימבלדון, פרישה כלשהי ממשהו, אך לאחר מחמאות ליריבו הנורבגי, תודות לצוות האימון, למארגני התחרות ולקהל הצרפתי, נדאל השאיר באוויר את המשפט הבא: "אני לא יודע מה יהיה בעתיד, אבל אני מבטיח להילחם כדי להמשיך".
אפשר רק לדמיין למה מתכוון נדאל כשהוא אומר "להילחם". אפשר רק לנסות ולהבין כמה מאמץ הוא השקיע כדי להגיע לנקודה שבה בגיל 36, ואחרי סדרת פציעות שכמעט הוציאה אותו מהמשחק, הוא מתייצב בפריז ובתום שבועיים הוא שוב האחרון שנשאר לעמוד על הרגליים.
אפשר רק לנסות ולהזדהות עם הכאב שמפלח את גופו של הספרדי בכל חבטה. עם השחיקה בברכיים, היבלות בידיים, עם פציעה כרונית שאין דרך לטפל בה. לכן, אפשר רק להעריך את העובדה שלמרות "כאבים שמלווים אותי בכל יום" לדבריו, הוא הצליח לגבור על המדורג ראשון בעולם נובאק ג'וקוביץ', על הכישרון הגדול פליקס אוז'ה אליאסים, על המדורג שלישי אלכסנדר זברב (הודות לפציעה של הגרמני בחצי הגמר) ועל קספר רוד הצעיר ממנו ב-13 שנים בדרך לתואר ה-14 בפריז.
הסוף אמנם יוצר את הרושם שזה היה צפוי – בכל זאת האיש ניצח 112 מ-115 משחקים ברולאן גארוס - אך ההתחלה רמזה אחרת. נדאל התחיל כזכור את השנה עם זכייה באליפות אוסטרליה, אך מאז 2010 לא הצליח לזכות בשני טורנירי גרנד סלאם ברציפות.
מעטים האמינו שבמצבו הגופני, עם הכנה לקויה וכשהסבב עמוס שחקנים צעירים רעבים, הספרדי יצליח לשמר אינטנסיביות של טורניר גדול פעם נוספת. פה ושם באמת היו רגעים שהשליטה שלו עמדה בספק – בעיקר מול אוז'ה אליאסים – אבל בסופו של דבר נדאל הזכיר שזה לא חכם לפקפק בסיכוייו לנצח על חימר. בגמר, מול רוד שמתאמן אצלו באקדמיה, הניסיון האדיר של הספרדי היה גדול על רוח הנעורים של הנורבגי.
בתחילת המערכה השנייה ואחרי שנדאל ניצח בראשונה 3:6, רוד שבר את ההגשות של הספרדי על האפס ועלה ליתרון 1:3. ההיסטוריה של הטניס מלאה בדוגמאות שסיטואציה כזאת פותחת את המשחק מחדש, אלא שכאן היא גמרה אותו. מאותו רגע נדאל ניצח 11 משחקים ברציפות ובתום שבעתיים ו-18 דקות סגר את הגמר הזה על 3:6, 3:6, 0:6 – הניצחון הכי חד צדדי של נדאל במשחק גמר מאז זה על סטן וואוורינקה ברולאן גארוס 2017.
"היום קיבלתי טעימה איך זה לשחק מול נדאל בגמר" אמר בסיום רוד, "זה לא קל ואני לא הקורבן הראשון. אני יודע שהיו עוד הרבה לפני". לסיכום הוסיף הנורבגי הצעיר; "אתה השראה אמיתי עבורי, אני מקווה שאזכה לראות אותך עוד ממשיך לשחק עוד".
התקווה של רוד משותפת לרבים. אין ספק שנדאל סובל. בראיון ל"יורוספורט" לאחר המשחק הוא הודה: "שיחקתי בלי תחושה ברגל. קיבלתי זריקה שמשפיעה על העצב וכך הצלחתי לשחק". אבל עד כמה שזה נשמע אכזרי, הסבל שלו הוא ההנאה של אחרים. נדאל על משטח החימר הוא כנראה אחד הדברים הכי קרובים לשלמות שקיימים בספורט, וקשה לדמיין שמתישהו כל הטוב הזה יגמר.
לכן, מצד אחד ישנו רצון אדיר לראות את הספרדי ממשיך לשלוט בענף כפי שהוא עושה, אך מצד שני וכששומעים אותו מדבר על מצבו הבריאותי קל יותר לעכל את העובדה שעוד מעט רפא נדאל יפנה את הבמה, ואת החימר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו