למכבי חיפה יש בעיה אחת: קוראים לה ברק בכר

באווירה מחשמלת ביציעים בבלומפילד, עם מופע פירוטכניקה מרהיב של האדומים ועידוד מצוין של הירוקים, מכבי חיפה אולי יכולה להתעודד מעט מהמחצית השנייה שלה נגד הפועל תל אביב, אך זו הייתה מחצית משקרת, שאסור שתנחם אף גורם במועדון מהכרמל.

מכבי חיפה הייתה שווה נקודה במשחק, אך לצד זאת, במבחן התוצאה, הירוקים סופרים הפסד שלישי בשלושה משחקים מול קבוצות הטופ 4. בדיוק כפי שהודה מאמן הקבוצה ברק בכר בראיון לאחר הסיום: ״אנחנו לא ברמה של הגדולות״. זה אמנם מצער, אבל מי שלא נמצא ברמה של הגדולות הוא בכר עצמו.

בעוד שהפועל ת״א, יחד עם הפועל ב״ש ומכבי ת״א, מאומנת לעילא ולעילא, מכבי חיפה נראית עוד ממשחקי גביע הטוטו כאסופת שחקנים לא מחוברת ולא מאומנת. הפערים ברמת האימון בין מכבי חיפה לשלוש הקבוצות הללו אדירים.

אם ברק בכר חושב שמי שהפסיד לו את המשחק בשבוע שעבר מול הפועל ב״ש הוא קנג׳י גורה, ולא מרכז השדה הרך שלו, שבגללו הוא נכשל כבר עונה שלישית ברציפות, הוא לחלוטין לא מחובר למציאות. אלברט איינשטיין אמר שזו אי־שפיות לחזור על אותה טעות פעמיים ולצפות לתוצאה שונה. במקרה הזה, צריך להיות מטורף כדי לחזור על אותה טעות במשך שלוש שנים.

במקום להגיע בצניעות מול קבוצה לוהטת, שרשמה ארבעה ניצחונות ליגה רצופים וזכתה בגביע הטוטו אחרי ניצחון גדול בדרבי התל אביבי, הוא נפל פעם נוספת למשחק ההתקפה שהוא מכור אליו, ממש כמו מהמר בקזינו. במשחק החוץ הקשה ביותר בכדורגל הישראלי, היה עליו להמתין מאחור במערך קומפקטי, עם מרכז שדה מעובה, כפי שדווח לפרקים במהלך השבוע שבכר מתכנן להציב, ולצאת למעברים עם ברוניניו ופדרו ברזאו.

במקום זאת, הוא סיים את המחצית הראשונה עם 60% החזקת כדור, אפס בעיטות למסגרת ושני שערי חובה. הדבר האירוני הוא שדווקא עם משחק נסוג יותר ויציאה להתקפות מעבר, הקבוצה שלו הייתה משחקת כדורגל התקפי הרבה יותר.

לאליניב ברדה היה קל

מי שכן עשה זאת אתמול בבלומפילד היה אליניב ברדה, שידע בדיוק איך מאמן הירוקים יעלה מולו והשכיל, בדיוק כפי שהוא אוהב, לארוב מאחור ולעקוץ פעמיים. אילו מאמן האדומים, שכבשו את שני השערים מאיום אחד בלבד למסגרת, היה יכול לדבר בפתיחות, הוא בוודאי היה אומר שמשחקים מול ברק בכר הם הקלים ביותר בליגה עבורו. כי כמה קל להמתין מאחור ולחכות למתנות שכבר יגיעו מעצמן.

גם הדברים שהתנהלו על הדשא כפי שבכר תכנן היו שגויים. לא בפעם הראשונה, פדרו ברזאו נאלץ לקבל את הכדורים רחוק מהשער, באזור קו מחצית המגרש, ולהתמודד עם שמירות כפולות, בזמן שאלי דסה, שידוע כמגן שמיטיב להצטרף ולעקוף את שחקני הכנף שלצידו, שיחק במרכז (ואת הבישול הוא סיפק בהצטרפות מימין, כמובן).

נוסף על דסה, גם ברוניניו שיחק נמוך מאוד ביחס לאזורים שבהם הוא אמור לשהות. כך, למעשה, מכבי חיפה הפסידה שלוש פעמים: מרכז השדה לא היה חזק מספיק, ברזאו נותר רחוק מהשער, ודסה וברוניניו לא באו מספיק לידי ביטוי באזורים המסוכנים שבהם הם צריכים להיות.

מעבר להכנה הלקויה של בכר למשחק, גם ניהול המשחק שלו לקה בחסר. החילופים המוקדמים אמנם היו הכרחיים ולא שגרתיים, אך לא ביטאו חשיבה מחוץ לקופסה. לא הם הביאו את השינוי, אלא הפועל, שנסוגה לאחור וחיכתה לשריקת הסיום. בפועל, על הדשא לא באמת השתנה משהו.

יילה בטאיי, שסגר מצוין את דאגלס אווסו, הוחלף יחד עם איאד חלאילי, שהתקשה לבדו באגף שמאל מול שמירות כפולות של האדומים. במקומם נכנסו קני סייף וקנג׳י גורה, בדיוק לאותן עמדות וכדי למלא את אותן משימות. בהמשך, החלפתם של ברוניניו באדם גרימברג ושל איתן אזולאי ביאיר מרדכי חתמה סופית את ההפסד של הירוקים.

דווקא בדקות שבהן היו צריכים לשלוט במשחק וליצור דומיננטיות במרכז השדה כדי להשוות, הם ויתרו על האמצע ועל שחקן הקלאץ׳ שלהם, שגם כבש את שער המצמק. אם לא מדובר בפציעה, בניהול עומסים או בחילוף בגארבג׳ טיים, לברוניניו אסור לרדת מכר הדשא.

החלק של עומרי גלזר

להבדיל מההפסד בשבוע שעבר, אז הטענות בעקבות ההפסד היו צריכות להיות מופנות אך ורק לצוות האימון ולא לשחקנים, במשחק אמש הדברים היו מעט שונים. בפן הביקורתי, בעוד שבשערה של הפועל ת״א עומד אסף צור, ששולט ביד רמה ברחבה שלו, בשערה של מכבי חיפה התחושה היא שכל הרמה לתוך הרחבה מסתיימת בשער. גלזר, מותר לך גם לצאת מקו השער, בדיוק כפי שצור עושה בצורה מצוינת.

מלבד גלזר, הבלם הברזילאי צונאמי רשם משחק חלש מאוד ולא הצליח להסתדר עם העוצמות הפיזיות של דניאל דאפה, שהצטיין בשורות הפועל ונראה כי עשה לאחרונה שדרוג אישי משמעותי. לעומתו, חברו למרכז ההגנה, נייג׳ל לונוויק, היה נפלא. זה כבר כמה משחקים שהוא מציג אגרסיביות נהדרת, אחרי הפתיחה האדישה משהו שלו.

נוסף על ההולנדי, גם אלי דסה היה מצוין בהופעת הבכורה שלו בהרכב. דסה הציג יכולת טובה ומנהיגות שקטה, עם קור הרוח, הבגרות והניסיון שלו, ואף קינח בבישול. לצידם בלטו גם יילה בטאיי, שתופקד לראשונה מתחילת משחק כמגן שמאלי והצליח לסגור בצורה הרמטית את דאגלס אווסו המצוין, ופדרו ברזאו, שלהט במחצית השנייה.

כמו תקליט שבור

זה כבר מרגיש כמו תקליט שבור, אך הבעיה הגדולה ביותר של מכבי חיפה, שהושתקה ועברה מתחת לרדאר בקיץ, היא היעדרו של קשר אחורי אמיתי. אתמול היא נחשפה באופן החד והברור ביותר. עלי מוחמד הוא שחקן נהדר, ואפילו טוב מאוד. לצד זאת, הוא מעולם לא היה השחקן שמוביל לבדו את מרכז השדה של מכבי חיפה, גם בעונות השיא שלו. הוא תמיד שימש שוליה מצוינת לבעלי בית אמיתיים על הדשא: נטע לביא ומוחמד אבו פאני.

מאז אותן עונות הוא לא נעשה צעיר יותר או בריא יותר, ואתמול, מול מרכז השדה החזק של הפועל ת״א בראשות לוקאס פלקאו ואנדריאן קרייב, הוא היה פשוט אובד עצות. העזרה שהוא מקבל מאיתן אזולאי, ולא בפעם הראשונה, רחוקה מלהיות טובה מספיק. לירוקים חסר קשר בעמדה 6, שיאזן את הקבוצה, ידע לחבר בין ההגנה להתקפה, לשלוט בקצב המשחק, לחלץ כדורים ולטרוף את האמצע. בגדול, כל מה שאין לקבוצה מאז עזיבתו של נטע לביא לפני כמעט ארבע שנים (!).

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

זו הפעם השישית בתשעה משחקים שמכבי חיפה סופגת ראשונה. מול הקבוצות הקטנות יש לירוקים מספיק איכות כדי לנצח למרות זאת, כפי שכבר קרה. ומה לגבי המשחקים הגדולים? מול הגדולות זה כבר סיפור אחר, עם אפס נקודות מתוך תשע אפשריות. הסגל הזה שווה הרבה יותר עם מאמן שבפועל מאמן את הקבוצה, וברק בכר כבר מזמן אינו המאמן הזה.