לא בטוח שהפועל באר שבע תזכה שוב באליפות, בכל זאת מצפה לה עונה ארוכה ומתישה, אבל תלמדו ותשננו: ככה משחקת קבוצה אלופה. בדיוק כמו בספרי ההדרכה. איכות, אופי, עומק, על כל הסעיפים סימנו אתמול (שני) בסמי עופר 'וי'.
הרי זה לא היה עוד משחק צמרת, באמצע העונה. הפועל ב"ש רק חזרה אחרי רביעייה שספגה באירופה לאצטדיון מפוצץ בקהל עוין, למשחק מול טוענת לכתר (נניח), והיא פירקה אותה תוך מחצית אחת ללא תנאי.
ומה שמצחיק שאת 45 הדקות הראשונות חתכנו מהתקציר, כי לא היה בהן כלום. שתי מסירות לא הצליחו בחוריו של רן קוז'וך לחבר. היה נדמה שהם נופלים מהרגליים, אבל אחרי שהשער הראשון נכנס, כמו קלעי השלשות, שלא משנה איפה תשימו אותם על הפרקט הם ישחילו את הצ'אקה.
ככה עבדו איגור זלאטנוביץ', פורסון אמנקווה וג'יבריל דיופ בוולה. המכונה חיה ומה זה בועטת.
הגנה נמסה כמו חמאה בשמש
ומכבי חיפה, מה נגיד, לנצח את האריות מטבריה ואת הנסיכים ממשפחת לוזון זה טוב לרזומה, שם ברוניניו יכול להשחיל בין הרגליים ופדרו ברזאו מסוגל לסיים עם מטס אווירי, אבל במשחקים הגדולים הכוכבים האלה צריכים להימדד. מול היריבות על התואר.
סליחה שאני עוד פעם מערב את "התואר", הוא ביקש להישאר מחוץ לתמונה, זה אני שמתעקש. כן, כולם מצפים בקוצר רוח לחזרתה של חיפה למרוץ האמיתי, אבל היא התפרקה העונה נגד מכבי תל אביב ואתמול נגד ב"ש והראתה בעיקר משחק הגנה שערורייתי. ממש כמו לשים חמאה בשמש. בלמים שאפשר להיכנס דרכם, אגפים כמו טיילת.
חשבנו שאחרי סריית ניצחונות משהו יזוז, הרי גם ביום שחור אפשר לזהות ניצוצות של כישרון, אבל מה כל זה שווה אם בגול הראשון איתן אזולאי שחה גב במקום לשמור על זלאטנוביץ'?
תוך שש דקות לספוג שלושה שערים בבית, איך נגיד זאת בעדינות? "לא בבית ספרנו" ואת זה לא אני אמרתי, אלא הקהל שכבר לא היה שם בכדי לראות את השער השני של אדם גרימברג, אלא היה ממורמר ועצבני בדרכו לחניה.
ביום שני הבא מבחן גדול לברק בכר - הפועל ת"א בבלומפילד. אולי שם הוא יוכל לבקש משחקניו להוציא מחברות ולסכם הרצאת אורח של מאסטר בהגנה, פרנאן מאיימבו.
