יותר חשוב מהגדלת התקציב: השינויים שמכבי תל אביב חייבת לעשות

בערך שתי דקות אחרי הג'אמפ במשחק המביך אתמול (שישי) של מכבי תל אביב באואקה, הבמאי היווני התמקד בז'ליקו אובראדוביץ'. המאמן הכי גדול בהיסטוריית הכדורסל האירופי רתח מזעם ודפק את אחד מהפרצופים הכי מפחידים שראיתי בחיי לעבר דינוס מיטוגלו, אחרי שרומן סורקין השתחרר לדאנק חסר חשיבות בפתיחת המשחק. אני לא רוצה לדמיין מה היה עולה בגורלו של מיטוגלו אם המרחק בינו לבין מאמנו היה קטן יותר. אבל זה הספיק. מאותו רגע, מיטוגלו סירב לבצע טעויות הגנתיות מול כל מאצ'אפ שמכבי הציבה בפניו. וזהו. פרצוף רותח אחד, זה מה שמספיק כדי ליישר את השחקן. כדי לגרום לו לעשות את מה שהוא אמור לעשות, ב-100 אחוז מחויבות, ריכוז וביטחון. הכישרון של מיטוגלו אגב, לא כזה רחוק מהכישרון של סורקין.

תגידו, אתם חושבים שיש מישהו במכבי ת"א שמסוגל לכעוס? היה מי שדפק אתמול צרחות בחדר ההלבשה בזמן ההפסקה, שבר איזה כסא, זרק איזה בקבוק או העיף את הלוח על הרצפה? מי יעשה את זה? עודד קטש, שממשיך לתת כיפים לשחקנים שלו שיורדים לספסל כי "לפחות הם התאמצו"? אולי קלאודיו קולדובלה, האיש שהדציבל שלו יותר חלש מסאונד של מזגן אינוורטר חדש של חברת שקר כלשהי?

מכבי ת"א היא כרגע הקבוצה הגרועה ביותר ביורוליג, והיא כ"כ גרועה, שהפער בינה ובין הגרועות האחרות, כמו ריאל מדריד, פאריס, בסקוניה ו-וירטוס, הוא שמיים וארץ, הוא לא ניתן למדידה. הדבר הזה מתבטא במספרים, אני לא ממציא כלום, ואנחנו עוד נגיע למספרים. אני חושב שלדבר על כדורסל אחרי שלושת מחזורי היורוליג הראשונים זה כבר הפך ללא רלוונטי, אנחנו נחזור על אותם דברים, זה כבר הרבה הרבה מעבר לכדורסל, מה שראינו ממכבי במשחקים האלה לא קשור בשום צורה לכדורסל, בטח לא הגנתית, אבל לצערנו גם לא התקפית. יש כאן וייבים חזקים של 2015-2017 ברמת המשחק. אבל מה בדיוק עושים במכבי ת"א כדי לתקן את הדבר הזה? אולי בעצם שווה לחזור אחורה, אל הקיץ.

על הנייר, הקיץ של מכבי ת"א נראה לכולנו הגיוני. כמעט לכולנו. וזה נכון שבדיעבד כולם חכמים, נבונים ויודעים את התורה, אבל אי אפשר להגיד שלא היה מי שהתריע. מאז שניקולה וויצ'יץ' ואבי אבן בנו את הקבוצה הגדולה ההיא של בולדווין-בראון-ניבו, כל קיץ של מכבי ת"א נראה כאילו היד המכוונת חיה באיזה סרט. והסרט הוא "יהיה בסדר" מאת הבמאי המנהל המקצועי, המפיקים בצוות המקצועי והמימון של ההנהלה, שלפחות הפעם דאגה לתת יותר. אז מה?

תקציר הסרט "יהיה בסדר":

יהיה בסדר, אז נעשה רק משחק הכנה אחד מול קבוצת יורוליג ואת השאר נשחק מול הרצליה, ראשון ואריס סלוניקי, כי אולי הם טובים. וכל זה בזמן שכל קבוצות היורוליג משחקות משחקי הכנה בינן לבין עצמן, במספרים גבוהים. נסתדר תוך כדי תנועה.

יהיה בסדר, נתחיל לדבר עם שחקנים בחודש יולי וכבר נצליח למצוא את מה שאנחנו צריכים בכסף שאנחנו יכולים, אז מה אם בחודש יולי 70 אחוז מהשחקנים הטובים ביותר ביבשת כבר סגורים בקבוצות אחרות.

יהיה בסדר, המשכיות היא דבר חשוב. בואו נמשיך עם כמה שיותר שחקנים שנכשלו כישלון גדול ביורוליג בעונה שעברה וסיימו במקום ה-12. אם רק נתקן בשוליים פה ושם, המקום ה-12 יהפוך לפלייאוף בטוח.

יהיה בסדר, גם אם לא נמצא בסוף שום דבר, משהו ייפול עלינו כמו מתנה משמיים, נכון, זה יעלה לנו 2 מיליון דולר לשחקן בגיל 34 שנמצא בירידה תלולה בקריירה, אבל זה מוכר מנויים. ואם הוא לא יהיה טוב, ניקח שחקן שנכשל בצורה דרסטית בקבוצה האחרונה שלו, אבל אנחנו מאמינים שהוא טוב, כי אנחנו יודעים טוב יותר משאראס. לנו הוא מתאים.

יהיה בסדר, לא צריך למהר ולהחתים שחקנים טובים רק כי הם טובים, אנחנו בוחרים שחקנים שמתאימים לשיטת המשחק לפני הכל. עם אופי טוב, חובה. את זה עדיף שלא, ואת ההוא אני לא רוצה, ולגבי ההוא אני לא בטוח, וההוא יש לו בעיה בראש, וזה לא אהבו אותו בחדר ההלבשה, וההוא רוצה טיפה יותר כסף, אז נמתין. בסוף זה יקרה. ובסוף, נצטרך להגיע עד לג'י ליג בשביל למצוא מישהו שיושב לנו מצוין בתיאוריה, אבל לא דרך באירופה מעולם וישחק כמו שוקיסט עד שיהיה מאוחר מדי.

יהיה בסדר, לא באמת צריך סקורר מוכח או קלעי דומיננטי. המטרה היא כמה שיותר מובילי כדור, שחקנים שיכולים לקבל החלטות ולשחק בעמדה 1, גם אם הקליעה שלהם ככה ככה. אפשר להסתדר עם 0 סקוררים ועם 0 קלעים בקבוצה, כל עוד השיטה תעבוד, כי כשהשיטה תעבוד, שום דבר אחר לא חשוב, הכדורים יכנסו ונקלע יותר מהיריבה. יהיה בסדר, לא צריך עוד גארד.

יהיה בסדר, אנחנו נבנה קבוצה לליגת העל כי אין דבר יותר חשוב מהישראלים הכי טובים, ובזרים אנחנו נפגע. ליגת העל חשובה לא פחות מהיורוליג וכשניקח אליפות בארץ כולם יבינו את זה. אנחנו נשים מיליונים לא מוצדקים על ישראלים במיסוי כפול רק כדי שיהיו אצלנו, גם אם מקצועית זה סיכון גדול. בצד השני של העיר חושבים אחרת, אז מה?

יהיה בסדר, לא צריך להתכונן ליריבות ספציפיות. אז מה אם הדבר הראשון שכולם יודעים על בשיקטאש זה שהיא קבוצת שלשות מהטובות ביורוליג, אבל יש לה המון חסרונות אחרים? אז מה אם אנחנו יודעים שז'ליקו פותח בפאו עם קלאיצקיס ומאנצוקאס כדי לחנוק הגנתית את הגארדים של היריבה? נעלה באותו ציוות גארדים שנכשל מול הטורקים, זה יסתדר, זה לא משפיע עלינו. לא נשנה את השיטה, לא נתאים דברים בהתקפה כדי לנסות ולנצל את  חסרונות היריבה. נשחק את הכדורסל שלנו וזה יעבוד.

סליחה רגע שאני יוצא מהדמות, אבל רק טיפש יכול לבוא כל ערב ולנסות לשחק בדיוק אותו דבר, כדי לקוות לתוצאה שונה. זה לא אני אמרתי, זה אמר מישהו הרבה הרבה יותר חכם. וזה לא אלברט איינשטיין, דרך אגב. מהצד זה נראה כאילו למכבי ת"א אין באמת צוות סקאוט, ועובדתית, או לפחות כך שמענו, באמת אין. גם בבניית הקבוצה וגם בהכנה למשחקים. ואם יש דבר אחד שאפשר להגיד באופן ודאי אחרי 3 הקיצים האחרונים, זה שמכבי ת"א צריכה אנשי צוות טובים יותר מקלאודיו קולדובלה ומי שלא עוזר לו בבניית הקבוצה, הרבה לפני שהיא צריכה עוד עליה של 70% בתקציב.

ההימורים נכשלו פעם אחר פעם, מווניין גבריאל, טריפונוביץ' שלא קיבל צ'אנס, דרך אומורי הזקן, ג'ף דאוטין ועכשיו קיטון וולאס וארמנדו בייקוט. ובטוח שכחתי עוד כמה. אז חלאס, הגיע הזמן שמישהו אחר יקבל את ההחלטות האלה, ובתור אחד שהעביר ביקורת ארסית גם על וויצ'יץ' וגם על אבי אבן (והגיע להם), אני יכול להגיד לכם שלהיות מאמן גדול כמו עודד קטש, כנראה לא עושה אותו ואת הצוות שלו אנשים שגם יודעים לבחור שחקנים. לא רק מקצועית, אלא גם ברמה המנטלית, רגשית ותקציבית.

אז מה עושים עכשיו? 

כשצביקה שרף החליף את עודד קטש באמצע עונת 2007/08, שאלו אותו מה הוא מתכוון לשנות כדי שהקבוצה הזו תצליח. הוא ענה תוך שניה - לחזור לבסיס, לכדורסל הכי בסיסי שיש. להפסיק להתחכם כל הזמן. סגירה לריבאונד ושמירה על הכדור, בידודים לשחקנים שיכולים לעשות סל באחד על אחד, פוסט אפ לסנטר. כל סנטר, לא משנה מי משחק בעמדה הזו. ובלי חילופים בהגנה, משחקים אחד על אחד בכוח, עוברים בחסימות. תוך משחק אחד הוא ניצח באיסטנבול והעונה הטראומטית ההיא נגמרה עם 3 גמרים. לגמרים הוא הגיע, את הגרוש ללירה היה חסר לו. הקבוצה ההיא שיחקה כדורסל כ"כ מכוער וכ"כ מנצח שזה היה בלתי נסבל. גם אחרי שמרכוס פייזר נפצע, המשיכו ללכת לפוסט אפ עם באטיסטה. גם אחרי שביינום כמעט גמר בכלא, הוא המשיך לתת לו בידוד אחרי בידוד. גם אחרי שהלפרין עצבן את כל האוהדים, הוא המשיך לשחק עליו כקלעי, כי הלפרין קלע. זה הבייסיק. זה היה מכוער אבל זה היה מנצח.

האם עודד קטש מסוגל לחשוב על לעשות דבר כזה ולשנות את העסק אך ורק כדי להחזיר את הביטחון של השחקנים שלו, שנראים כאילו איבדו את אמא ואבא בקניון בצהרי יום שישי? לא, זה לא יקרה. אבל משהו צריך להשתנות. והמשהו הזה, אם אני צריך לייעץ לו, זה קודם כל קביעת היררכיה ברורה, שכרגע אין בכלל. קביעת ציוותים וחמישיות מתורגלות שהיעילות שלהם באה לידי ביטוי ברמה העובדתית, במספרים, ניצול יתרונות ספציפיים של שחקנים הרבה יותר מאשר ללכת שוב לשיטה (רצוי להפנים שאין יותר בלאט ולוני ווקר), כמו לדוגמא הפוסט אפ של קולסון או האופן לג'ימי קלארק.

וכן, החלפה של שחקנים. עכשיו, לא כשיהיה מאוחר מדי. מייק ג'יימס גמר את העונה ואולי את הקריירה שלשום. היום כבר חתם באנאדולו אפס קמרון פיין כמחליף שלו. 36 שעות, זה מה שהיה צריכים שם בשביל להשכיב את הסכום ולהביא את המחליף. כמה פעמים ראינו במכבי בשנים האחרונות עוד צ'אנס ועוד צ'אנס ועוד אחד לשחקן שמאכזב, ועד שמחליטים לעשות את השינוי, העונה כבר חצי גמורה? טיימינג הוא דבר חשוב, אבל הפחד מסיכונים והפחד לשלם והפחד ממה יגידו ומה יהיה והאם זה נכון, גומר את הקבוצה הזו עונה אחרי עונה. היום, סליחה, אתמול היה הזמן להחליף את בייקוט ולקבל החלטה על וואלאס.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

מכבי ת"א תפגוש מחר אובראדוביץ' אחר. ההנהלה של הפועל ירושלים הבינה די מהר שקשיחות זה שם המשחק, אתה לא תנצח שום משחק עם אדלסון-יונתן אלון-זוסמן, בלי לפגוע באף אחד מהם. אז הנחיתו את אובראדוביץ' כדי שאפשר יהיה לתת פייט והביאו כמה שחקנים קשוחים לסגל במקום כמה ילדים טובים שהלכו. למכבי ת"א אין את זה. היה לה פעם את בולדווין, אלפא דוג מהסוג המשובח ביותר שסוחב אחריו חבורה שלא מוכנה לקבל הפסדים ולא מוכנה להתבזות. לפניו היו אין ספור דוגמאות. מי במכבי ת"א הזאת יכול להיות האלפא הזה? התשובה היא אף אחד. וככה בדיוק נראית הקבוצה, שתעלה מחר בחולון למשחק בליגה שהרבה יותר מתאימה לה, שאליה היא נבנתה, עם ביטחון עצמי בתחתונים, ותנסה להרגיע את האוהדים שלה עם ניצחון שלא מעניין אף אחד. בהצלחה עם זה.