את העונה שעברה ביורוליג פתחה הפועל תל אביב בהצהרת כוונות עם ניצחון גדול על ברצלונה. העונה היא מתחילה עם הפסד ביתי לקבוצה שהיא בטח לא מאריות היורוליג - באיירן מינכן, בתוצאה 86:84.
הניצחון ההוא על בארסה היה האות לפתיחת עונה מצוינת, שעליה רכבה לאורך כל הדרך עד ההגעה לפלייאוף. מה אומר ההפסד הזה ליריבה שעל הנייר הייתה אמורה להיות נוחה? שהעסק מסתבך כבר על ההתחלה. בשבוע הבא מחכה לה הר הגעש בבלגרד אצל הכוכב האדום, והפועל ת"א לא הגיעה מוכנה לעונה. לא מוכנה לכך שכל היורוליג כבר למד אותה.
הפועל עשתה קאמבק גדול וכמעט ניצחה במשחק. גם אם זה היה קורה, זה לא היה מסתיר את הבעיות. חשבתי שאין לקשור את התבוסה בסופרקאפ למכבי לפתיחת היורוליג, אך מסתבר שיש קשר. עד הקאמבק הקבוצה נראתה כמו אוסף שחקנים, בדיוק כמו מול הצהובים. עד הקאמבק זה היה המשחק הכי גרוע של הפועל מאז הצטרפה ליורוליג. זה נראה כאילו שחקנים נקלעו במקרה לאירוע. כאמור, גם השיפור הגדול לא יעזור לקבוצה הזו. יש בעיה.
הבעיה הזו לא נולדה אתמול. לאורך כל ההכנה מדברים על בעיית הרכז בהפועל ת"א. וסיליה מיציץ' יודע להוביל, אבל גם במשחק עם מספרים טובים אתה לא רואה שהוא סוחב את הקבוצה על הגב. וכשאין לך רכז שמסוגל לעשות את זה, הבעיה עוברת מיד למחליפים. כבר מעכשיו אני מודיע לכם שהפועל תתגעגע רבות לכריס ג'ונס. האיש היה רכז שני קלאסי, כזה שגם מוציא את הקבוצה מכל מיני הסתבכויות. טעות הייתה לתת לו ללכת. ג'ונס הוא אובדן גדול.
אם כבר ג'ונס הלך, ספק אם תומאס סאטורנסקי הוא המחליף, יוג'ין ג'רמן בטוח שלא. כשיש בעיה בעמדת הרכז, הקבוצה נשענת על יכולות אישיות. היא הופכת לשבלונית, צפויה, והרבה פחות לקבוצה. להפועל סגל של מעל 20 שחקנים. אולי הגיע הזמן לפחות שחקנים ויותר לדעת מה עושים.
זה שחייבים את תמיר בלאט עם ניסיון היורוליג כבר נאמר כאן לא אחת, אבל לפי המשחק הזה היא צריכה גם עוד רכז זר בעל שיעור קומה. הדבר היחיד הטוב שיצא להפועל מהמשחק הוא ג'ייקוב טופין, בהשתלבות מהירה ומפתיעה.
