כדור פלג
לא תפקידו: האיש שמנסה להשלים בין בית"ר ירושלים לירדן שועה
החלוץ לא מרוצה מהעובדה שהפך לשחקן ספסל, ומי שהתערב הוא יו"ר ההתאחדות שינו זוארץ - שהשחקן נשוי לבתו • רק חבל ששלום בית במועדון מהבירה לא כלול במסגרת תפקידו • וגם: הקנס המגוחך של מנהלת "אחיזת העיניים"
"שינו זוארץ, יו"ר ההתאחדות שירדן שועה נשוי לבתו, שוחח עם השחקן בניסיון להוריד את הלהבות ולגרום לו לחזור לתלם ולא לעשות טעויות".
כך דיווח השבוע כתב "וואלה", אופיר סער, בפרשת הסטורי שכתב אוהד של בית"ר ירושלים, ושהחלוץ בחר לשתף. ראו שם צילום מסך עם השער השלישי מול מכבי פתח תקווה, ששועה בישל, ומתחתיו נכתב: "מספיק עם משחקי האגו, ירדן שועה חייב לפתוח כל משחק".
אחר כך פורסם שמבשל השער (והדייסה) מחק את הסטורי, מה שאומר שלפחות במשחקי אגו הוא יכול לפתוח, אבל לא לסיים. למה בעצם? האם יש שחקן שלא חושב שהוא צריך לפתוח בכל משחק?
סיפור הילדים הזה מזכיר גם את בחירתו של זוארץ ליו"ר, למרות סעיף שמנע ממנו את קבלת תפקיד, עקב זיקתו למכבי פ"ת. או אז רקמו מקורביו קומבינה, מחקו את הסעיף מהתקנון ומשחו אותו למלך הכדורגל. את חוסר יכולתו להתמודד עם ניגוד העניינים, ראינו בהארכת כהונתו של גיא לוזון כמאמן הנבחרת הצעירה, חרף קמפיין מביש. הדברים האלה, מסתבר, חזקים ממנו וגדולים עליו.
שלום בית בבית"ר ירושלים אינו כלול במסגרת תפקידיו של יו"ר ההתאחדות, גם אם בתו נשואה לשועה. אלא אם כן סיפרו לו, שחמותו בערה בו.
מנהלת אחיזת העיניים
הודעה מטופשת ומקוממת כזו יכולה לצאת לאור רק בשכונה שלנו. "מנהלת הליגות שללה מעירוני טבריה תמריץ בסך 30 אלף שקל, משום שלא עמדה במכסה שנקבעה: "הושבת 1,000 צופים לכל הפחות ביציע המרכזי מול המצלמות הראשיות הטלוויזיה".
במילים אחרות, המועדון נקנס משום שלא הצליח ליצור מצג שווא, אשליה אופטית, שתיתן לצופים בבית תחושה שיש קהל בכל משחק בליגת העל. מצד שני, גם השם הרשמי של מחלקי ושוללי התמריצים - "מנהלת ליגות הכדורגל המקצועניות" - הוא למעשה כינוי כיסוי. זו בעצם "מנהלת הליגה למקומות עבודה בעיניים".
לקבוצה הצנועה מטבריה אין מגרש ביתי שמתאים לאירוח משחקים בליגה הבכירה. היא מארחת בנוף הגליל. זאת אומרת שעל מנת להרשים את אלה היושבים מול המרקע, כדרישת המנהלת, עליה לשנע לכל משחק "בית" מאות אנשים עשרות קילומטרים. במקום שדירקטוריון הקמופלז' ייתן לה הקלות (אולי יממן עבורה הסעות), מכבידים עליה עוד יותר.
דפוס העבודה הזה הוא אחד מסימני הזיהוי של המנהלת בראשות ארז כלפון. אלימות, גזענות, רימוני עשן - את כל אלה אסור לזכייני השידור להראות לצופים. החוזה המשותף שהמנהלת ניסחה עם ההתאחדות, קובע לערוצים את מי לצלם ביציע ואת מי לא, ומה שלא מראים מבחינתם לא קיים. כמו ילד בפעוטון שמסתיר את עיניו בידיים ובטוח שלא רואים אותו.
בדקות הפתיחה של הדרבי התל-אביבי השבוע, נראה לפתע בלומפילד אפוף עשן. איך זה קרה? ערפיח? מישהו החליט לעשות מנגל מאחורי אחד השערים? אולי זו בכלל תקלה בטלוויזיה? אין לדעת.
כלפון ומטשטשי העקבות שלו אמרו לא לצלם את האחראים לעיכוב השערורייתי בפתיחת המשחק. קנס לעצמו ולחבריו על חוסר האונים מול התופעה, הם לא נתנו. גם לא על ההפקרות המוחלטת במחירי הכרטיסים. למה לטפל אם אפשר ללכת על אותו עיקרון, ולהעלים עין? ככה זה במשמרת של כלפון, בלוף טוב הכול טוב.
