יש אירוניה כמעט מושלמת, וטרגית, ומטומטמת ממש, בהיסטוריה של לוס אנג'לס קליפרס. לפני 12 שנה הליגה נאלצה לקחת את הקבוצה מבעלים שלא רצה להשקיע בה. קמצן פתולוגי ממש, אידיוט וגזען - דונלד סטרלינג. השבוע היא נאלצה להעניש את אותה הקבוצה בגלל בעלים שהיה מוכן להשקיע כמעט בלי גבול ופזרן נעדר גבולות. אבל גם חזיר ואדם הרבה פחות חכם ממה שהוא חושב את עצמו להיות, בטח בכדורסל - סטיב באלמר.
מיקרוסופט היא לא ה-NBA, וגם להיפך. סטרלינג ייבש את המועדון. באלמר הצליח לעשות משהו שנראה כמעט בלתי אפשרי: לשפוך עליו כסף בערימות מטורפות, ולייבש דווקא את העתיד שלו.
מעצמה? בדיחה!
סטרלינג קיבל ב־2014 את אחד העונשים החמורים בתולדות ה-NBA (כנראה השני בחומרתו אחרי העונש הנוכחי - שניהם לקליפרס. פשוט מפואר): הרחקה לצמיתות, קנס של 2.5 מיליון דולר והליך שהוביל לסילוקו מהבעלות בעקבות פרשת ההתבטאויות הגזעניות שלו. אדם סילבר רצה שהקליפרס ייפרדו ממנו, והם אכן נמכרו לבאלמר תמורת כשני מיליארד דולר. באלמר הגיע כדי להיות האנטיתזה המוחלטת לסטרלינג: עשיר, אגרסיבי, שאפתן, מוכן לשלם כל מחיר כדי להפוך את הקליפרס למעצמת NBA.
באלמר ממש ממש רצה לנצח. ומהר. הדרך? הוא לרצות את קוואי לנארד, מה שהפך אותו למעשה לשפוט שלו. הוא באמת חשב, אחרי האליפות עם טורונטו ראפטורס, שהוא קונה שחקן שיהיה הלב של קבוצה אלופה. הפיתרון המהיר והקל, הוא חשב לעצמו. ושפך עליו ערימות של כסף, והר של טעויות. ביג מיסטייק. היוג׳ מיסטייק, למעשה.
מאבד את הבלמים ואת השכל
וזה ההבדל בין בעלים שאפתן, שבאמת מבין את הליגה ואת התהליך שהיא תובעת מכל קבוצה לפני שהיא הופכת לאלופה, לבין בעלים שמאבד את הבלמים ואת השכל. בקיץ 2019 הקליפרס נתנו לאוקלהומה סיטי ת'אנדר את שיי גילג’ס-אלכסנדר, דנילו גלינארי, חמש בחירות סיבוב ראשון ושני סוואפים תמורת פול ג’ורג’. הטרייד נעשה כדי להביא את ג’ורג’ לקליפרס, בעקבות דרישתו של קוואי כתנאי להצטרפותו למועדון. וזה אולי הטרייד שהכי נכון להסתכל עליו לאחור בתולדות הליגה ולשאול: תגידו, אתם רציניים?
כי שיי לא היה סתם עוד שחקן צעיר. הוא הפך ל-MVP פעמיים ברציפות, למלך הסלים, ל-MVP של הגמר ולאיש שהוביל את הת'אנדר לאליפות, אגב תהליכים ואנשי כדורסל חכמים - הקליפרס ויתרו עליו כדי להביא את מכונת הפציעות פול ג’ורג’, והקריבו את העתיד כדי להבטיח שקוואי החמדן והאניגמטי - שמנוהל על ידי הדוד שלו דניס - יהיה מרוצה בהווה. בדיעבד, זו נראית פחות כמו בניית סגל ויותר כמו שירות חדרים לכוכב.
אין תמורה לכסף
ומה הם קיבלו בתמורה? קוואי היה, כמובן, שחקן עצום. אין צורך לשקר כדי לכתוב כתב אישום נגד התקופה הזאת. בשבע עונות בקליפרס הוא שיחק 331 משחקי עונה רגילה בלבד. הקבוצה ניצחה ב־217 והפסידה ב־114 במשחקים שבהם שיחק — 65.6 אחוזי הצלחה. אבל בפלייאוף התמונה הרבה פחות מפוארת: 35 משחקים, מאזן 17–18, הופעה אחת בגמר המערב, ב־2021, ואפס גמרי NBA ואפס אליפויות במדי הקליפרס.
והוא גם לא עבד בחינם. קוואי קיבל מהקליפרס בערך 295 מיליון דולר בשכר לאורך התקופה. בחישוב פשוט, מדובר בכ־891 אלף דולר עבור כל משחק עונה רגילה שבו לבש את מדי הקליפרס. ואז מגיע החלק שבאמת הופך את הסיפור לקריקטורה.
חקירת ה-NBA קבעה שהמועדון סייע לקוואי ביצירת הכנסות חיצוניות, כולל עסקה של 28 מיליון דולר עם Aspiration וכן שילם הוצאות אישיות והקל על הסכמי חסות עם חברות שעשו עסקים עם הקבוצה. על כך הקליפרס נקנסו, קוואי נקנס ב־700 אלף דולר, ובאלמר הושעה לשנה.
כלומר, הקליפרס לא רק נתנו לקוואי את המפתחות. הם נתנו לו את הקופה, את הסגל, את פול ג’ורג’, את העתיד — ובסוף גם הסתבכו עם הליגה בניסיון לספק לו עוד הכנסות. והתמורה? אפילו לא אליפות אחת.
ועכשיו מגיע החשבון הסופי, והוא מכוער במיוחד: חמש בחירות סיבוב ראשון ה-NBA שללה מהקליפרס — 2029 עד 2033 — קנס של 30 מיליון דולר, השעיה של שנה לבאלמר, וקוואי כבר איננו בקבוצה. הוא חזר לטורונטו, בסיבוב מושלם של הפארודיה הטראגית הזאת.
מהפח אל הפחת
זו כמעט יצירת מופת של קבלת החלטות גרועה. סטרלינג טעה כי לא רצה לשלם. באלמר טעה כי היה מוכן לשלם הכול. סטרלינג היה קמצן מטורף עד שהקבוצה שלו הפכה לבדיחה. באלמר שחרר את הארנק, את בחירות הדראפט ואת שיקול הדעת — עד שהעתיד הפך לבדיחה.
והחלק הכואב ביותר הוא שייתכן שהאליפות שהקליפרס חיפשו כל כך הרבה שנים הייתה מונחת להם מתחת לאף. אולי, אילו באלמר לא היה מתעקש כל כך לשמח את קוואי, שיי היה נשאר. אולי הקליפרס היו בונים סביבו קבוצה, בשכל, בהדרגה, בתהליך בריא, אולי הם היו נוגעים באליפות.
אי אפשר לדעת, אבל אנחנו כן יודעים מה קרה במציאות: השחקן שהקליפרס ויתרו עליו כדי להביא את קוואי הפך לאחד הטובים בעולם והוביל מועדון קטן ומסכן לאליפות הראשונה בתולדותיו. הקליפרס? לא. אוקלהומה סיטי? כן. אאוץ׳.
וזה כבר לא סתם סיפור על בעלים שטעה. זה סיפור על מועדון שבכל צומת קיבל את ההחלטה היקרה ביותר, המסוכנת ביותר והנוצצת ביותר — ואז התפלא כשהחשבון הגיע. קוואי קיבל הכול. באלמר שילם הכול. הקליפרס איבדו הכול. סטרלינג הרס את הקליפרס כי היה קטן מדי בשבילם. באלמר הצליח להרוס אותם כי היה גדול מדי בשבילם — או לפחות גדול מדי מכדי שמישהו יעצור אותו. אפילו הקפיטליזם אומר לפעמים למיליארדרים: יש גבול לכל תעלול. כל טעות אפשרית. מסטרלינג לבאלמר. ממש מהפח אל הפחת.
