לידיעה הזו שפורסמה בצאת החג קשה לקרוא "חדשה מרעישה". ערן זהבי שוב ארגן מסיבת בריכה בחווילתו בסביון, והתנהג כמו מלך השכונה. זו הייתה כנראה מחוות "רטרו" למסיבה ההיא מלפני שש שנים בדיוק. במקרה ההוא הכדורגלן לא שעה להפצרות שכניו בעניין שעות המנוחה, והם נאלצו להזעיק עזרה. "בעל המקום הפריע לשוטרים במילוי תפקידם, סירב להזדהות, קילל אותם ואף הפנה לעברם איומים", נאמר אז בהודעה המשטרה. זהבי נלקח לחקירה, שוחרר, והשקט שב לאזור.
במסיבה של 2026 מי שפרסם את הדברים היה מוקד הרעש בעצמו. "איזה אנשים טובים יש במדינה הזו, אני נפעם בכל פעם מחדש", כתב כדורגלן העבר באינסטגרם, צירף צילום של כבל נתב קרוע, והוסיף: "קצת מוזיקה, קצת אווירה עם המשפחה בחג, אז באים וגוזרים את החוט של האינטרנט כדי שלא נוכל לשמוע". את ההודעה לציבור הוא הקפיד לסיים בהתרסה ובהטפה: "אין ברירה, צריכים להזמין די.ג'יי. מקווה שתיהנו מהמוזיקה. אהבת חינם, חג שמח ושנה מבורכת לכולם".
לפני שנמשיך חשוב להדגיש: חיתוך הכבל פירושו לקיחת החוק לידיים, מעשה בריוני שמייצג חתך של החברה הישראלית בימינו. מצד שני, מכיוון שזו לא פעם הראשונה שבה החלוץ המתגאה בממונו בועט במוסכמות, די מגוחך שהוא מדבר על "אהבת חינם". מה עוד שהאיום בהבאת די.ג'יי מוכיח כי בכוונתו להשקיע יותר כדי להציק לשכניו, ולהראות לכולם שהוא "גבר" באמצעות ציוד הגברה. "קצת אווירה עם המשפחה בחג?".
נו טוב, כי לפי הדיווח ב"ספורט 1" ברשימת המוזמנים נכללו גם כמה כדורגלנים. מישהו מעלה על דעתו שבעת מגוריו באמסטרדם זהבי היה מעז להרעיש בלי חשבון לדיירים בסביבה? שלא לדבר על גוואנגז'ו, שם כנראה לא בחן את סבלנותם של שכניו באמצעות שניים סינים עם כינור גדול.
לצד החוצפה וחוסר ההתחשבות המשווע, על "אהבת החינם" של זהבי לעצמו אין צורך להכביר מילים. במיוחד כשנזכרים בפרשת החדר הנפרד שדרש כתנאי להופעתו בנבחרת. "אני יודע מתי אני צריך לישון, לאכול, לקום, ללכת לשירותים, להתקלח", הוא הסביר לפני כשנה וחצי את קדושת הפרטיות שלו, בראיון לבן בן־ברוך, וקינח במשפט מעניין: "אני יודע איזה מוזיקה אני רוצה לשים. אני לא רוצה שום שותף. שאני לא אפריע לו והוא לא יפריע לי".
והנה עכשיו, כשבא לו להרעיש, הוא דווקא רוצה הרבה שותפים ושיהיה לו למי להפריע. אולי באמת הגיע הזמן שיפנה למרכז השלטון המקומי בישראל ויציב להם תנאי: אם אתם רוצים לחיות במחיצתי, תנו לי שכונה משלי.
חולצה של הכוכבים במערומיהם
לכבוד חזרת משחקי הנבחרת, במוקדמות יורו 2028, הפכה ההתאחדות לכדורגל לבסטה של חולצות "רטרו". בעשרת הימים האחרונים הם מפיצים, או יותר נכון מפציצים, ברשתות החברתיות שלל פוסטים, תמונות וסרטונים ברמת גנון, ומפצירים בציבור לקנות סחורה ממוחזרת - מדי הנבחרת מודל 1995 - ב־220 שקל.
רק דבר אחד הם לא מציינים: שזה היה אחד הקמפיינים הגרועים ביותר שידענו, וכאלה ידענו לא מעט. בין היצירות לקידום מכירות הם פרסמו תמונה של ילד בחולצה לבנה עם סמל ההתאחדות, ועל הרצפה למרגלותיו מונחות שתי חולצות. אחת של ברצלונה עם השם לאמין ימאל, והשנייה של פריז סן ז'רמן עם הספונסר "קטאר אירווייס". הכותרת של המסחרה הפומבית: "אל תתנו לילד שלכם סתם חולצה, תנו לו משהו להתגאות בו"... סליחה? למה שילדים יתגאו בחולצת נבחרת שלא פוגעת כבר 56 שנים? זה שהם לא נולדו ולא היו שותפים לאכזבות של אמא ואבא (והוריהם), לא אומר שאפשר לספר להם סיפורי סבתא.
לא סתם בחרו קמעונאי ההתאחדות בחולצות של עוכרי ישראל (ימאל שהניף בחגיגות האליפות של ברצלונה את דגל פלסטין), ופ.ס.ז' (שבחזית מדיה מזדקר שמה של מממנת חמאס ואולי גם כמה בכירים בלשכת רה"מ שלנו). ברור, איזו סיבה יש לילד להתגאות באהדתו לכוכבים הנוצצים של אלופת אירופה, או ספרד? הרבה יותר מכובד להעריץ נבחרת שמזוהה עם כישלונות בשרשרת.
בטח ההוא מלפני 31 שנים, שאת חולצותיו הם מנסים למכור כיום במתקפת שיווק אובססיבית.
"המדים הרשמיים של הנבחרת משנת 1995, שהודרכה על ידי שלמה שרף וכיכבו בה חיים רביבו, איל ברקוביץ', טל בנין, ראובן עטר, אלון חזן, רוני רוזנטל, בוני גינצבורג ואגדות נוספות", נכתב בפוסט. למי אכפת שלאגדות האלה היה סוף מדכא. לכלוכית נתקעה במרתף, לא סינדרלה ולא נעליים.
באותו קמפיין מדובר סיימנו את הבית במקום 5 מתוך 6, עם 12 נקודות מתוך 30, אחרי רומניה, צרפת, סלובקיה ופולין. הקדמנו רק את אזרבייג'ן. במילים אחרות, למכור דווקא את החולצות המשוחזרות האלה, ב־220 שקל, זה בערך כמו להציע למכירה את החולצה הלבנה שלבש אדי בטלר באירוויזיון 2006, שבו סיים השיר שלנו ("זה הזמן") במקום ה־23 מתוך 24.
בין הסרטונים שהפיקה ההתאחדות יש גם אחד שצולם באצטדיון ר"ג, ומככבים בו שרף וברקוביץ'. "הנבחרת חייבת לשחק 3-3-4 התקפי", דורש איל. "ככה אני ניצחתי את אוסטריה 0:5", פולט שלמה. "ככה אני ניצחתי", זורק ברקוביץ'. "שתוק!", נוזף בו שרף. בצדק. לא רק משום שיפה שתיקה לשחצנים, אלא בעיקר מפני שהחמישייה על האוסטרים (שאף היא לא הובילה אותנו ליורו) הייתה בכלל ב־1999, ושחקני הנבחרת לבשו חולצה ממש אחרת.
ואם כבר סרטים שלא מוסיפים לנו כבוד, אך לא יזכו בשום פרס בפסטיבל הסרטים של ונציה, חשוב להזכיר מה היה סרט ההמשך ל־0:5 על האוסטרים (ושבגינו שרף וברקוביץ' לא יריבו על הקרדיט). במשחק הבא הייתה זו נבחרתנו שהובסה 5:0 על ידי דנמרק כאן בר"ג, אחרי שבערב המשחק בילו כמה מהאגדות שלנו, באושר ועושר, עם נערות ליווי. טוב שלא מוכרים גם תחתוני "רטרו".
יש חולצות שחייבים בארון, רק כדי שאפשר יהיה להוציא אותן ממנו ולהתווכח. כרגיל. יפה או יפה בטירוף?🇮🇱
מהדורה מוגבלת ׳Retro 95 עכשיו בחנות הרשמית! pic.twitter.com/P8y762Dcmq
— ISRAEL FA (@ISRAELFA) September 9, 2026
טרלול אוריין גורן מסלים
עד לא מזמן מעטים כאן שמעו את השם אוריין גורן, אבל זימונו המחמיא למשחקי טרום העונה עם נבחני ברצלונה הכניס גם אותו לרשימת הטרלול של תקשורת הספורט בארץ. זו שהופכת כל כדורגלן ישראלי מעבר לים לפנומן שמדינה שלמה מוקסמת מכישוריו, ומתרגשת מהזכות שנפלה בחלקה לחזות מקרוב בביצועיו. במסגרת תעשיית הקליקבייט, כל צייצן מחוג אוהדי הקבוצה מגויס ללא ידיעתו כשליח האתרים בישראל, והופך פוטנציאל לכותרת ענק, למשל: "תודה לאל על פרץ" ("ספורט 5", אחרי המשחק בין סאות'המפטון לבריסטול סיטי). ככה זה בפרובינציה, עפים על עצמנו, גם בשבת.
אבל השבוע נשבר עוד שיא בגניבת הדעת. "'הטוב במשחק': אוריין גורן ממשיך לסחוט מחמאות בברצלונה", בישרה הכותרת ב"וואלה" – וממנה ניתן היה להניח כי הצעיר הישראלי כיכב לצד ימאל, ראפיניה, רודרי ופדרי. בכותרת המשנה נכתב שזה היה ב־0:0 מול לוגרונייס ב', ורק בכתבה עצמה, שציטטה מה"מונדו דפורטיבו" הספרדי", צוין שהכל קרה במסגרת הליגה הרביעית(!). כן־כן, מדובר בליגה שמחולקת לחמישה מחוזות. מבחינת החשיבות המקומית, משהו שמקביל בערך לליגה ב' צפון א'.
ואגב, בדיקה באתר "מונדו דפורטיבו" (הממוקם בברצלונה וידוע בסיקורו האוהד לקבוצות העיר) מגלה כי לא נכתב שם שגורן היה "הטוב במשחק", כטענת וואלה, אלא "הטוב במחצית הראשונה". זה מה שנקרא: עשו חצי עבודה. באתר "BESOCCER" שפועל במלאגה, לעומת זאת, גורן היה אחד מארבעת השחקנים שקיבלו את הציון הנמוך במגרש. אנטישמים.
דברי חכמים
"לאיוס קובע את תוצאת הסיום. מכבי ת"א 3, הפועל ת"א 1"
- עמיחי שפיגלר טובע מושג חדש: כדורגל משדרים 88 דקות
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו