הם מפחדים. משקשקים. למרות שהכל נוטה לכיוונם. יש להם הרבה יותר כסף, יתרון עצום של ניסיון, והם עשו חלון פי אלף יותר טוב משלנו - ועדיין רועדות להם הביצים. והם יודעים למה. למרות מגן שכבש 6,500 שערים ובישל עוד 5,000 בליגה הסקוטית, למרות חזרתו של קניקובסקי והחתמת שחקן התיאטרון הסלובני - הם יודעים שחזרנו. שאנחנו כאן. וזה מפחיד אותם.
בשלושה מארבעת הדרבים ששוחקו בעונה שעברה על המגרש הפועל הייתה עדיפה. נאיביות ובוסריות של עולה חדשה מנעו מאיתנו ניצחונות, אבל הם הרגישו את נחת זרוענו. חגגו בתיקו, גנבו עליית שלב בגביע וניצחו פעם אחת בגלל החמצות מזעזעות.
למשחק הערב (שני) מכבי מגיעה בכושר מפחיד, אחרי שפירקה את שתי היריבות הכי גדולות שלה בעשור האחרון - מכבי חיפה והפועל באר שבע. ועדיין, היא יודעת מה יקרה אם, כנגד כל הסיכויים, הפועל תצליח לנצח. זו תהיה הכרזה על כניסה למאבק האליפות, וזה מפחיד אותם יותר מבית"ר קטלנית, ב"ש קשוחה וחיפה נוצצת יחד. כי האימפריה חוזרת, והם לא ישנים טוב בלילה.
למכבי יש יתרון ברור בתקציב ובחומר השחקנים, אבל להפועל זה מעולם לא שינה. גם כשלקחנו אליפויות, גביעים ודאבלים, זה קרה כשלאחרות היו תקציבים גדולים יותר. הכוח של הפועל ת"א הנוכחית, כמו גם בעבר, הוא הביחד, הקשיחות, המשמעת. הקבוצה הזו, אולי יותר מכל, מזכירה את אותה קבוצה אדירה של דרור קשטן ז"ל אי אז בתחילת המילניום. לא מבריקה מדי, אבל פיזית, טקטית, ממושמעת ולוחמת. תשאלו את פארמה וצ'לסי כמה קשה היה לשחק נגדה.
כדי להמם בדרבי את היריבה השנואה, הפועל צריכה להיות מה שהייתה עד כה העונה. לאמלל את היריבה, לא לאפשר לה להגיע למצבים, לא לטעות בבילד אפ, ובעיקר לשים שש עיניים על דור פרץ, שפיתח לו תחביב בזוי להבקיע מולנו כל משחק כמעט.
עוד דבר שעשוי להכריע את המשחק הוא השופטים, אלו שהספונסר שלהם הוא אוהד שרוף של מכבי. ארבעה פנדלים קיבלו הצהובים בשלושת המחזורים הראשונים, שניים מהם מפוקפקים עד מאוד. אין כמובן קשר בין העובדה שהאיגוד ממומן על ידי אוהד מכבי עשיר ובין ההחלטות השערורייתיות של ה־VAR, אבל קשה להתעלם מהמגמה במחזורים הראשונים של העונה, שבהם תמיד כשהיה ספק איכשהו השריקה הלכה לטובתם.
בכל מקרה, לנצח בדרבי זה לא בשמיים. שנות ההתבזות כבר מאחורינו. ייתכן שנפסיד, אולי אפילו בצורה ברורה - אבל שום דבר לא ישנה את המגמה. הפועל ת"א חזרה. וזה מפחיד אותם. מאוד.
