איתנה מול הביקורת, אליפות ארצות הברית הפתוחה הולכת בשנים האחרונות רחוק יותר מכולם בניסיון להפוך את הטניס לאירוע שהוא הרבה מעבר לטניס. אקרדיטציה היא כבר מזמן לא רק מנת חלקה של התקשורת המסורתית. השנה קיבלו כמאה יוצרי תוכן גישה לאליפות והפכו את המתחם לזירה ויראלית.
טורניר הזוגות המעורבים המסורתי עבר מהפכה והפך לאירוע מקוצר במסגרת שבוע האוהדים, עם כוכבי היחידים הגדולים בעולם בציוותים שלא היינו מעלים על דעתנו. האווירה במתחם משוחררת ורועשת יותר, התנועה של הקהל חופשית יותר, ולעיתים ריח של מריחואנה מרחף מעל המתחם ואף חודר למגרשים. טוב, לזה כנראה אין אישור רשמי.
אבל אל תטעו. אמריקה היא לא רק מכונת בידור להמונים. תחת האורות המסנוורים, מסתתרת חברה יזמית, תחרותית ומתוכננת שעובדת קשה. מאוד קשה. אם אמריקה רוצה לשבור בצורת של 23 שנים ללא זכייה של גבר אמריקאי בגרנד סלאם, מתבקש כמעט שתייצר לעצמה גיבור בצלמה ובדמותה, ומה מתאים יותר ממישהו צעיר, גאה ובטוח בעצמו, גדול, חזק וכריזמטי, מבדר ומהנה עד מאוד לצפייה. בן שלטון, גבירותיי ורבותיי, הוא הנבחר.
נולד לאור הזרקורים
שלטון הגיע לתחום מרקע די מחייב. אמנם רק בגיל עשר הוא החליט שהוא בעניין של טניס, אך הטניס החליט עוד קודם לכן שהוא בעניין שלו. אביו, בריאן שלטון, היה שחקן שבשיאו הגיע למקום ה-55 בעולם, ובהמשך מאמן מכללות מצליח במיוחד. אמו, ליסה, הייתה שחקנית טניס מצטיינת בעצמה, ואחיה הגיע לצמרת העולמית. נקודת פתיחה סבירה לכל הפחות.
מהר מאוד הגיעה גם הפריצה. בשנת 2022 זכה שלטון באליפות המכללות ליחידים, הפך למקצוען ונכנס לסבב בסערה. יחד איתו הוא הביא את השואו. חגיגת הניצחון שלו, שיחת טלפון דמיונית שמסתיימת בניתוק, הפכה כמעט מיד לסמל מסחרי. מבחינתו היא מסמלת שהוא מחובר ומפוקס. מבחינת מבקריו, והם לא מעטים, מדובר בחוסר כבוד ליריב ולענף. ענף שמרני, כזכור.
בשנת 2023 הגיע שלטון לחצי גמר אליפות ארה"ב, ושם פגש את מי שכבר שכח חלק גדול ממה שהוא עוד לא למד - נובאק ג'וקוביץ'. נובאק ניצח, ובסיומו של המשחק שיחזר מולו את חגיגת ניתוק הטלפון. אחרים נעלבו בשביל שלטון, אבל הוא עצמו לקח את זה אחרת. "תמיד לימדו אותי שאין מחמאה גדולה יותר מחיקוי", אמר. כך נשמע מי שבטוח בעצמו.
בן שלטון מביא נוכחות וכריזמה ומזריק אנרגיה לתוך הענף השמרני, אך לא רק כשחקן, אלא גם כדמות. הוא נמצא בזוגיות עם כוכבת הכדורגל האמריקנית טריניטי רודמן, והזוגיות הזו, באופן די צפוי, מרתקת את התקשורת והקהל. טריניטי, כבתו של כוכב הכדורסל לשעבר דניס רודמן, נולדה תחת אור הזרקורים. בן, בהיותו הוא, נולד עבור אור הזרקורים.
מעבר לרק שואו
קל ליפול למלכודת. להסתכל על הסגנון האמריקני-קולג'י, החגיגות הראוותניות, הביטחון והזוגיות הפוטוגנית ולחשוב שמדובר בצעיר שלא לוקח את המשחק ברצינות. מי שחושב כך, טועה. שחקנים לא עושים את הקפיצה ששלטון עשה, במיוחד השנה, מבלי להתייחס למשחק ברצינות ולעבוד קשה. מאוד קשה.
שלטון זכה השנה בתארים על כל סוגי המשטחים ועכשיו גם הגיע לגמר הגרנד סלאם הראשון שלו. הוא ידוע כ"ביג סרבר", אלא שיהיה זה עוול לחשוב שבזה הוא מסתכם. בן בגרסתו הנוכחית הוא שחקן שלם הרבה יותר. ההחזרה השתפרה משמעותית, משחק גב היד יציב ומסוכן יותר, קבלת ההחלטות טובה יותר, ובאופן כללי הוא נראה מגוון ומפוקס הרבה יותר.
בעבר היה קשה מאוד לשבור לו את ההגשות. עכשיו הוא גם מהווה איום ממשי על ההגשות של היריב. אין איתו נחת. זה אינטנסיבי, גדול וחזק, כמו שאמריקה שואפת לחזור להיות. "חיה", קרא לו קרלוס אלקראס אחרי ששלטון הדיח אותו ברבע הגמר.
והנה הגיע הרגע שבו הסיפור יכול לקבל את הסיום שאמריקה כל כך מקווה לו. האם יהיה זה הלילה שבו התהליך יושלם, והגיבור שאמריקה יצרה בצלמה ובדמותה ישבור בצורת בת 23 שנים? ייתכן מאוד.
אלא שמהעבר השני של הרשת עומדת מכונה שיוצרה במפעלים בגרמניה, וגם היא, במידה רבה, בצלמה ובדמותה של המדינה. לא אסתטית במיוחד, אבל מצטיינת בניצול מצבים וביעילות מקסימלית. כזה הוא אלכסנדר זברב.
