השאיר את לוקה דונצ'יץ' מאחור: ג'יילן ברונסון הפך לאגדה

1. אני לא משוכנע אם ג'יילן ברונסון מבין שחייו נחצו, ממש היום לפנות בוקר (ראשון), לשניים: לפני משחק 5 של סדרת הגמר ואחריו. בין החיים שחי עד אותו רגע לבין החיים שיחיה מעכשיו והלאה כבר לא יהיה שום קשר.

כי הבוקר, כשהצעיד את ניו יורק ניקס לאליפות הראשונה שלה מאז 1973, הוא הפך לאגדה. ולא סתם אגדה - אגדה שתיגע בנצח של הספורט הניו־יורקי, ואולי גם בזה האמריקני. והאמת? מהמוצדקות. מהראויות. וגם מהמשמחות.

2. כי אחרי הכול, כולנו יודעים שאין "מגיע" בספורט, ואין גם בחיים. אבל אם למישהו ב־NBA של ימינו הגיע הרגע הזה, הרי שזה ברונסון.

הגארד שהגיע מווילאנובה, אמנם עם שתי אליפויות מכללות, אך מעולם לא נחשב בעיני הסקאוטים למי שיוכל להיות יותר מגארד מחליף טוב, או שחקן חמישייה סביר בקבוצה בינונית, הפך לאיש שנשא על כתפיו את המועדון הכבד ביותר מבחינת ציפיות ולחץ - כל הדרך לאליפות. והוא עשה זאת בסטייל ובאישיות ששמורים לגדולים באמת.

3. הנה קצת מספרים: הממוצעים של ברונסון בעונה הסדירה: 26.0 נקודות, 6.8 אסיסטים, 3.3 ריבאונדים, 46.7% מהשדה ו־36.9% לשלוש. והנה המספרים שלו בסדרת הגמר: 32.6 נקודות, 4.6 אסיסטים, 4.2 ריבאונדים, 42.1% מהשדה ו־39.1% לשלוש.

ובעברית: מול הגנות חזקות בהרבה, במשחקים מכריעים, אחד־אחד, תחת לחץ חריג באמת, ברונסון העלה את הרמה. ואת זה עושים רק הגדולים באמת.

4. אבל יותר מהכול, ברונסון ייחרט לעד כמי שהסיר מעל הניקס את הקללה והפך את מועדון הכדורסל בעל השווי הגבוה ביותר בליגה לאלוף. והאליפות הזאת היא החלום הרטוב לא רק של עיר הספורט הגדולה, החשובה והעשירה ביותר באמריקה, אלא גם של ה־NBA עצמה, שהייתה זקוקה בדיוק לסיפור הזה:

סיפורו של האיש שרק לפני ארבע שנים היה הסנצ'ו פנצ'ה של לוקה דונצ'יץ' בדאלאס מאבריקס, שוויתרה עליו בשוק החופשי לטובת הניקס בגלל פרוטות, והפך למי שכבר עכשיו אפשר לקבוע בוודאות שהקריירה שלו משמעותית יותר משל דונצ'יץ', ושמקומו בהיסטוריה של ה־NBA מובטח.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

המאבריקס, מאז, מתו בערך פעמיים. ומי שנולדה הייתה אגדה. אגדה שהייתה בידיים שלהם, אבל הפכה לכזו רק כשהקבוצה הנכונה החליטה להפקיד בידיו את גורלה ואת עתידה. זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שהמועדון הזה קיבל בתולדותיו. היום כבר אין מי שחולק על כך.