שתי דקות לאחר שמוחמד אבו רומי הבקיע את שער היתרון להפועל באר שבע, קינגס קאנגווה שחרר פצצה וחילץ הצלה מאופק מליקה. באותן דקות היה באוויר וייב של 2:6. אותו 2:6 מגמר הגביע של 2015, אותו 2:6 שהפועל באר שבע חלמה, 11 שנה אחרי, לסגור איתו את החשבון.
לפחות הנתונים היבשים היו מאחורי האלופה. מעבר להתפתחות המשחק, באר שבע ניצחה בשלושה מארבעת המפגשים שלה עם מכבי תל אביב העונה, כולל במשחק ההכתרה. היא שולטת במפעל הגביע בשנים האחרונות, המאמן שלה הגיע לגמר בפעם הרביעית ברציפות וטדי הוא סוג של מגרש ביתי עבורה. מכבי תל אביב השפופה ורוויית האכזבות והשערוריות אכלה טונות של מרורים באצטדיון הזה מבית"ר ירושלים, ושתי חוויות הגמר הקודמות שלה שם, ב-2016 וב-2017, הסתיימו בהפסדים. באותן דקות זה לא נראה מעודד מבחינתה.
כך שעם הסטטיסטיקה, עם המגמה ועם היכולת במגרש, הכיוון בדקה ה-13 היה אדום, בגדול. יש רק עניין קטן אחד: מכבי תל אביב, למרות העונה הזאת, היא עדיין מכבי תל אביב.
לא נועד לקרות מולה
גביע, ברוב המקרים, הוא פרס משני עבור קבוצות גדולות שהתחרו על האליפות. תואר של הקלה. הפועל באר שבע זכתה בשנה שעברה רגע לאחר שאיבדה אליפות דרמטית. הייתה שמחה בבלומפילד אחרי הניצחון על בית"ר ירושלים, אבל איש לא יאמר שהיא הייתה מושלמת, הרי עד לפני שבוע האוהדים הרגישו ודיברו על הפספוס הגדול.
יש שני מקרים שבהם קבוצות בסדר הגודל של מכבי תל אביב והפועל באר שבע מעניקות לגביע חשיבות מיוחדת. מהצד של האלופה זו הייתה האפשרות לדאבל, מהצד של היריבה – מיגור האופציה הזאת. אתה לא רוצה לראות את היריבה הכי גדולה שלך בעשור האחרון חוגגת לך על הראש פעמיים בתוך שבוע. בעבר (הפועל תל אביב ב-1988 ומכבי חיפה ב-2002) היריבות שלה היו על ספו של ההישג ההיסטורי. זה לא קרה אז, זה לא קרה גם אמש. זה פשוט לא נועד לקרות מול מכבי תל אביב.
מכביזם במיטבו
הסימן המדאיג מבחינת מכבי תל אביב היה הנפילה המנטלית והפיזית סביב הדקה ה-60. הדפוס הזה חזר בשני המשחקים האחרונים מול המוליכות - יכולת טובה, אפילו עדיפות בשני השלישים הראשונים, ואז כיבוי אורות. בדיעבד, במתכוון או שלא, כל הכוחות שלה התנקזו ל-90 הדקות הללו. המחצית השנייה הייתה פרץ של מכביזם מכל הכיוונים - המשחק השוטף, המחץ וכן, גם משיכת הזמן והמהומות בסיום.
לא מעט שחקנים חתומים על הניצחון הזה. להליו וארלה היה משחק מצוין, עלי קמארה, שמלבד השער הבטוח שהציל הגיע הפעם עם ראש נקי ונמנע מהסתבכויות, כמובן רוי רביבו עם השער האדיר וגם קני מילר.
איני יודע מהו עתידו ובעיקר מה טיבו של מילר, שלא היה הבחירה הראשונה, השנייה וגם השלישית לעמוד על הקווים העונה, אבל הנסיבות הובילו אותו לשם. דבר אחד ברור: הוא חי את המשחק וחי את הקבוצה. ניכר שהשחקנים חולים עליו. האם זה מספיק כדי לחתום לעוד עונה בקריית שלום? לא בטוח, אבל אם ייפרד, יעשה זאת בצורה הטובה ביותר שיש.
פיני בלילי משלה
מי שמכבי תל אביב חייבת להילחם עליו (מלבד דור פרץ) הוא סייד אבו פרחי. לכאורה, החלוץ לא עשה יותר מדי דברים משמעותיים במשחק הזה. הייתה לו החמצה בסדר גודל בינוני לקראת השריקה להפסקה, מעבר לכך הוא לא הגיע למצבים. ועדיין, הוא מגלם בתוכו את השחקן האולטימטיבי שצריכה קבוצה כדי לרוץ לאליפות – רץ על כל המגרש, מחלץ כדורים, יורד לרגליים של היריבות ברחבת ה-16 שלהם. זה לא זהיר ואפילו מסוכן, אבל זה שולח מסר.
בימים עברו פיני בלילי היה ממרר את החיים של הבלמים עם ריצות אמוק. זה היה שווה כמה שנים יפות מאוד להפועל תל אביב. יכול להיות שאבו פרחי הוא הבלילי של מכבי תל אביב. כמו שהוא נלחם במגרש, היא צריכה להילחם על השארתו.
גדול עליה
קבוצות היסטוריות לא בהכרח נמדדות במספר הנקודות שצברו לאורך העונה. מכבי תל אביב של 2014/15 הייתה האלופה הגרועה ביותר במועדון בעידן מיטש גולדהאר, היו לה אפילו עונות סגנות טובות יותר, אבל היא לקחה טרבל ובזכות כך נצרבה בהיסטוריה.
הפועל באר שבע לא זקוקה לאישורים מאף אחד על היותה קבוצה גדולה, אבל אמש היא החמיצה הזדמנות עצומה, שמי יודע מתי תחזור, להכניס את עצמה למועדון אקסקלוסיבי במיוחד של דאבליסטיות. משהו ברוח שלה נשבר אמש, היא לא הגיעה למשחק, להוציא אותן שתי דקות שבהן כמעט גמרה אותו.
בדיעבד, ההכתרה הייתה, אולי, סמוכה מדי לאירוע הזה. אחרי שמסיימים עונה מתישה של 36 משחקים עם התואר החשוב באמת, צריכים להילחם על כל הקופה. זה היה פשוט גדול על האלופה.
תלונות שלא לצורך
רן קוז'וך ראוי רק למילים טובות על מה שעשה עם הקבוצה הזאת, אך סביר להניח שכשיצפה בריאיון הסיום שלו אמש בערוץ הספורט יזוז במבוכה על הכיסא. זו הייתה בכיינות יוצאת דופן, גם אם הוא צודק (והוא צודק). השיפוט של דוד פוקסמן היה מחפיר, אבל פוקסמן לא קיפח את הפועל באר שבע, הוא פשוט היה גרוע, לכן אין למאמן על מה להלין. בוא, קוז'וך, היית אמור להישאר בדקה ה-40 בעשרה שחקנים.
כך או אחרת, יהיה מעניין לצפות את המהלך הבא של בעלי הפועל באר שבע ושל המאמן שלה. בפעם שעברה שהיא הפסידה בגמר הגביע אלונה ברקת החתימה אותו מיד לאחר המשחק. ומה עכשיו?
