שינוי דרמטי: מכבי תל אביב ומכבי חיפה עומדות בפני החלטה קריטית

רגעים ספורים לאחר שהסתיים המשחק בטדי החלה ההתמודדות בין באיירן מינכן לריאל מדריד. מי שלא הספיק לזפזפ פספס את השער הראשון. מי שהתעכב עוד קצת לא ראה את השני. מפה לשם, אלה היו 90 דקות שנכנסו מיידית לקטלוג של 5 פלוס גולד.

 

ועדיין, לא זו הסיבה שחצי הגמר בין מכבי תל אביב למכבי חיפה, הקלאסיקו הישראלי, עורר כזאת אדישות על אף שהיה מצוין ועשיר באירועים. לא בגלל אליאנץ ארנה, גם לא בשל הגבלת הקהל. זו הייתה התמודדות מוזרה, מכיוון שבמקום לקבל את גרסאות הווינטאג' של מועדוני הפאר הללו ראינו שתי קבוצות חיוורות, מבולבלות, משופעות בשחקנים בינוניים וסובלות מהגנות רעות. זה היה משחק שהדגים ניגודיות נדירה בכדורגל – אירוע שבחיצוניותו הקרין חגיגה, אבל בתוך תוכו היה עצוב ביותר.

 

בעבר, גם בתקופות בינוניות, במפגשים בין מכבי תל אביב למכבי חיפה נעשה מאמץ להראות מי הקבוצה הטובה במגרש. אמש עסקו שתיהן בלהוכיח מי גרועה יותר. בקטגוריה הזאת מכבי חיפה ניצחה, ולא בלי קרב, משום שלא היה חסר הרבה שבמצב האחרון, רגע לפני שריקת הסיום המהוססת של ספיר ברמן (תצוגת שיפוט איומה בפני עצמה), תהיה בדיקת פנדל ארוכה ומורטת עצבים. זו מכבי תל אביב מודל 2026, קבוצה שלא יכולה לסגור משחק גם ביתרון בן שני שערים עמוק בתוספת הזמן.

 

למאמן שמגיע באמצע העונה יש מעט מאוד אפשרויות לצאת עם שורת רווח. לכאורה, אין לו מה להפסיד, אבל בפועל איש מקצוע שמגיע בשלבים הללו מתמודד עם קבוצה כושלת שלא הוא בנה, עם אווירה קשה ושחקנים ממורמרים. הציפייה ממנו היא לשנות את הקבוצה, אבל לא קל לשנות מומנטום.

 

הפעם היחידה בעידן מיטש גולדהאר שבה זה הצליח באופן יחסי הייתה כשפטריק ואן לוון החליף את יורגוס דוניס. אז זה נגמר עם ריצה לאליפות וגביע. ואן לוון, אגב, לא צלח את המחצית הראשונה של העונה העוקבת.

 

לא מעט גבות הורמו כשרוני דיילה הסכים להגיע למכבי תל אביב בעיתוי הנוכחי. הוא הרי יכול היה להמר ולחכות לקיץ, אבל הפיתוי הכלכלי והמקצועי היה גבוה מדי. לגבי יכולות האימון שלו, השאלה היא, כיאה לסיטואציה, של ביצה ותרנגולת – האם הוא מקבל החלטות רעות בהסתמך על סגל השחקנים הרעוע שלו, או שמא הסגל הזה גורם להחלטות שהתקבלו להיראות גרועות.

 

 

כך, למשל, חזר על הטעות שבהרכבת איתמר נוי ועידו שחר במרכז השדה, מהלך שפינה לקינגס קאנגווה כמה מסלולים נאים ביום ראשון, אך ידע הפעם לתקן את עצמו לפני שהנזק יהפוך לגדול מדי. האשראי שהוא מעניק להייטור בעייתי ביותר. 

 

לזכותו של דיילה ייאמר שהוא משתמש בכל הסגל. יונס מלדה כבר זכה ממנו לאמון ואמש החליט להמר על אלעד מדמון, שנדמה היה שכבר נשרף לחלוטין בקריית שלום. מדמון גמל לו במשחק הכי גדול שלו עד כה במועדון. ייתכן שאמש מכבי תל אביב הרוויחה את החלוץ שלה לשנים הבאות, לאחר שנדמה היה שהיא מוותרת עליו.

 

אלא שגם באליה הזאת יש קוץ - ההצבה של רועי משפתי בשער. המנהג של "שוער גביע" הועתק באופן מלאכותי משהו מאירופה. כששני השוערים ברמה דומה (אליאסי ומרציאנו בבאר שבע, למשל) זה הגיוני. בשלב זה הפערים בין אופק מליקה למשפתי גדולים מדי, מכדי שמכבי תל אביב תיקח צ'אנס במאבק על התואר היחיד שנותר לה העונה. 

כמו דיילה, גם ברק בכר לא פתח את העונה במכבי חיפה. ההסכמה המחודשת שלו לעמוד על הקווים הייתה מפתיעה, התוצאות פחות. בכר הוא מאמן שנוטה לקחת לשיאים קבוצות שגם כך היו במומנטום חיובי. הסיטואציה הנוכחית הכי רחוקה משם, מכבי חיפה שוקעת, מקצועית וניהולית. זו קבוצה שנבנתה רע והציבה אתגר בלתי עביר לכל מאמן, גם לבכר, כך שרוב התוצאות של הירוקים העונה היו צפויות.

 

 

 

לאחר שהאריך בחודש שעבר את חוזהו לעונה נוספת, בכר יתעמת בקיץ עם משימה לא פשוטה: להחזיר למסלול קבוצה שלא נהנית מאמון אוהדיה. הלחץ על ליאור רפאלוב ואיציק עובדיה יהיה עצום, וספק אם בכר יכול לשים בהם את מבטחו.

 

מכבי חיפה תצטרך לבצע חריש עמוק מאוד בקיץ ולהיפטר מלא מעט שחקנים בינוניים או כאלה שמיצו את עצמם במועדון. אתמול היא לא נראתה כמו מכבי חיפה, אפילו לא כמו הגרסה החלשה של מכבי חיפה. היא נראתה כמו קבוצה סתמית ממרכז הטבלה ומטה שבמקרה נקלעה למעמד. כמו שבעצם היא נראית במשך עונה שלמה.

בסופו של דבר, מכבי תל אביב בגמר שלושה ימים בלבד אחרי התצוגה המבישה נגד הפועל באר שבע בליגה. במידה מסוימת זו הייתה סגירת מעגל לאירוע מלפני עשור, אז הגיעה מכבי חיפה לטדי אחרי תבוסת 6:0 בבלומפילד למכבי תל אביב ולקחה את הגביע מאותה מכבי תל אביב עם 0:1 קטן בגמר.

 

ב-26 במאי תחכה לצהובים הפועל באר שבע, שאולי תגיע כאלופת המדינה. הקרב הזה יזכיר לנו התמודדות אחרת על דאבל, אי שם ב-2015, כשהפעם התפקידים מתהפכים. סגירת מעגל כבר אמרנו?