ליגת העל חזרה, אבל אי אפשר לקרוא לזה כדורגל אמיתי
הקהל בבית לא שומע כלום מלבד הצעקות של המאמן • השחקנים לא יכולים להתרכז בטקטיקה כשאיום הטילים מרחף בכל רגע • והזרים שלא חזרו מוכיחים שאנחנו הלא נורמליים שמנסים לקיים שגרת משחקים במציאות בלתי אפשרית • ממה שנותר לעונה אי אפשר יהיה להסיק מסקנות מקצועיות - כי האירוע איבד כל קשר לספורט
![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)
לפני כמה ימים שלחו לי סרטון של אוהדי יורק סיטי, ליגה חמישית באנגליה, שחיכו לילה שלם, בקור מקפיא, בכדי להבטיח את מקומם במשחק החוץ נגד רוצ'דייל. גם אני רוצה. כל כך בא לי להמתין לילה שלם, לשתות בירה בפאב הסמוך ולבסוף להצטופף ביציע העליז.
וכאן מציאות כל כך רחוקה, עד שכדורגל תחת טילים לדעתי לא מופיע גם בפרק החירום של פיפ"א, תחת סעיף "אסונות". אם לא היה צריך לסיים את הליגה בכדי לקבוע את זהות האלופה, היורדות והנציגות לאירופה, היה צריך לסיים את העונה בלחיצת יד, כי מה שראיתם אתמול ותראו בשבועות הקרובים זה כדורגל לפרוטוקול, לסיים וללכת ושלא ימכרו לכם שיש דמיון כלשהו לדבר האמיתי.
הרי הייתה לנו עונה כל כך יפה, שעשתה קולות שהיא רגע לפני סיום דרמטי. מתח בצמרת, שיאי קהל שנשברו. להשוות את האירוע החגיגי למדבר הצחיח, כשרעשי הרקע היחידים זה מאמן שצועק "שופט, פאול", זה כמו להגיש סטייק מטופו לחובב בשר.
זה הרי בלתי אפשרי להתרכז בטקטיקה כשכל רגע יכולה להגיע התרעה ואחריה אזעקה וכניסה לממ"ד ואולי יירוט ורסיסים ליד בית החלוץ והוא יצטרך להתקשר לשאול אם הכל בסדר ולחשוב על ההורים.
הזרים צודקים - אנחנו הלא נורמליים
ומה עם הזרים?אי אפשר להאשים את אנדריאן קרייב מהפועל תל אביב, או את אמיר סהיטי ממכבי תל אביב, שבחרו להישאר בארצם. בשום מקום בחוזה שלהם לא הופיע "משחק תחת איום טילים וסכנת חיים". הם לא כמונו, שרגע אחד אנחנו יכולים לשתות קפה בכיכר ואחרי חמש דקות רצים לחפש מסתור. אנחנו הלא נורמליים.
גם לכו תדעו איך הקבוצות יניעו אחרי פגרה ארוכה ומבולגנת. באיזה כושר יהיו השחקנים, איך תעבוד הכימיה? האם מאמנים הצליחו לשמור על המסגרת ולא איבדו לגמרי את הקצב? לא מקנא ברן קוז'וך, ברק יצחקי ואליניב ברדה שעשו עונה נפלאה ולפתע נתקלו בבלת"ם (ואולי בכטב"ם) שלא הופיע בשום קורס אימון. לכן עתידם המקצועי לא צריך להיות תלוי במה שנותר מהעונה הזו, גם אם במקרה תופיע כעת נפילה חופשית ביכולת, כי מה שאנחנו חווים כעת לא קשור לענף הכדורגל או לספורט בכלל.
אז בואו נעביר את הזמן במסירות קצרות, נסיים את העונה בדחיפה ונקווה שזו באמת הפעם האחרונה שאנחנו מקיימים משחקים תחת אזעקות, כטב"מים וטילים. כל מה שאנחנו רוצים זה כדורגל נורמלי, סטייל רוצ'דייל נגד יורק, מסתפקים במועט וב־0:1 קטן.
אזעקה בזמן משחק ליגה הלאומית בין מכבי פתח תקווה לנוף הגליל / אורן אהרוני
אייל לוי
התחיל את דרכו בעיתונות בקיץ 1988, במדור הספורט של "מעריב", לצד יאיר לפיד ועפר שלח. סיקר בין השאר אליפויות עולם, אולימפיאדות ומשחקי כדורגל מקריית שמונה ועד אילת, עד שהחליט לפזול לתחומים אחרים. ב-30 השנים האחרונות מתמקד בכתיבה מגזינית במוספי סוף השבוע ובעמודי החדשות. כותב ב"ישראל היום" מאוגוסט 2021. סיקר את הקרבות בעזה, נכח בהפגנות ההמוניות, ראיין את יצחק קלפטר כשבוע לפני מותו וחרש את הארץ בטרמפים, ברגל וברכב. משוכנע גם אחרי עשרות שנים בתחום שאין כמו עיתונות. נולד, גדל וחי בתל אביב. נשוי פלוס שניים. eyal1iris@gmail.com