מגדלור בחשכה: השדרים והפרשנים שמצילים את ערוצי הספורט בישראל

אחד המראות שנחסכו מהציבור בפגרת המלחמה (למעט כמה שיירים באולפני הבירבורים) הוא של שדרים ופרשנים המגיעים למגרשים מחופשים או מאופרים לכבוד החג. נוהג די מביך, כי בערוצי הספורט שלנו הליצנים והרעשנים מקבלים במה במשך כל השנה, ואין צורך באביזרים או במסכות.

לכן, דווקא השבוע מן הראוי לציין את יחידי הסגולה שעבורם לא כל יום פורים.

כדורגל – שדר אנגלי ופיקוד העורף

שלישי בערב, שידור ב"ספורט 4" של משחק הגומלין בחצי גמר גביע המלך בספרד בין ברצלונה לאתלטיקו מדריד, שהדהימה עם 0:4 במפגש הראשון. מכבש קטאלוני בפתיחת המשחק מניב שער בדקה ה-29. באולפן בהרצליה ישבו דור הופמן, מהטובים יחסית בדור שלא הצמיח שדרים גדולים, ומשגר הקלישאות אבי נימני, שמפליא ביכולתו לומר בדיוק מה שכולם רואים.

בדקה ה-40 נשמע זמזום טורדני המבשר על טילים מאיראן. "בשלב הזה בגלל התרעות אנחנו נתפנה ונחזור כשאפשר יהיה, אז נאחל לכולם שקט ושיעבור בשלום", הודיע הופמן. בשלב זה, לא נעים לומר, השידור השתדרג פלאים. רשות הדיבור הועברה לשדר אנגלי קולח ומקצועי, ששינה טונים בדיוק במידה הנכונה וגרם לצופים לשאול: מי צריך בכלל פרשן?

בתוספת הזמן של המחצית הראשונה העלה ראפיניה את ברצלונה ל-0:2 בפנדל, והקבוצות יצאו לנוח כשהכל פתוח. באמצע ההפסקה נמסר מפיקוד העורף שאפשר לצאת מהמרחב המוגן. "0:2" ברצלונה, שער אחד אנחנו פספסנו", בישר הופמן לצופים, שחלקם דווקא לא פספס את הגול בממ"ד או קלט אותו במקלט.

את השיפור המשמעותי הזה בחוויית הצפייה יכול כל אחד לארגן לעצמו גם בימי שגרה, אך רק במשחקי הליגה האנגלית המשודרים בצ'רלטון. לחיצה על הכפתור הצהוב בשלט תנטרל את הצוות המקומי לטובת שידור בשפת המקור. זהו עולם אחר לגמרי, רק קחו בחשבון שבלי נימני אף אחד לא יגיד לכם "פעולה הגנה מצוינת" אחרי שבלם חילץ כדור מחלוץ, או "הוא היה חייב להבקיע" אחרי החמצה ממצב מצוין לכיבוש שער.

הופמן, כמו מיכאל וינסנדט מערוץ הספורט, הם שדרים בקיאים ונעימים שמבינים כי גם השקט הוא אופציה. בניגוד לנדב יעקבי או לעמיחי שפיגלר, מצב לא רע ברחבה אינו עילה מספקת עבורם להעיר בצעקות את השכנים.

עם זאת, ברור כי זו לא הליגה של יורם ארבל בשיאו, ש"נולד שדר" וגם כשחיפף וטעה ידע לצאת מזה בטבעיות; לא מאיר איינשטיין ז"ל החרוץ והמדויק; וגם לא רמי ויץ, שהיה שדר מצוין בטרם הפך לסטטיסטיקאי טרחן ונרגן.

כדורסל – עודד הלפרין

ידען, רציני, ענייני, רהוט וצנוע. שדר שאינו מתיימר להיות חלק מהקליקה של מאמנים שחקנים אנשי תקשורת. סוג של מגדלור בחשכה, ההיפוך המוחלט של חלק ניכר מחבריו לערוץ - ובעיקר שני רוקמי המזימות מתחתית החבית, בגתן ותרש.

גם גיל ברק הוא איש כדורסל במלוא מובן המילה, שולט בחומר ונהנה מכל רגע, אלא שהוא משתייך לחבורת השדרים שטוחנים ללא הרף קלישאות מאוסות ממורשת פיני גרשון: "זריקה ל-4", "מבוא לדו ספרתי", "תם הטקס", "לא יודייע", "לא מאמין לך", וכיו"ב. הלפרין לא מתאמץ להוכיח שהוא "יודייע", ולכן הצופה מאמין לו.

כדוריד – סער פרנקל

מאמן הנבחרת לשעבר, שזכה באליפויות עם הפועל ומכבי ראשל"צ, הפך למנהל תיכון "העמית" בעיר ועושה בית ספר גם כפרשן. לא כופה את עצמו על השידור, מוסיף הבנה וידע, וכיאה לקריירה הנהדרת שעשה בענף לא אומר דברים כלאחר יד.

כדורעף – שגיא ברעם

מעופף מעוטר שיודע להנחית ומורה לחינוך גופני שלא דופק חשבון לעסקני המרכזים ולראשי האיגוד – תכונה יוצאת דופן אצל פרשנים שהם שחקני עבר. ברעם מוכיח שביקורת יכולה להועיל לא פחות מדברי שבח וחנופה, ושפרשן בעל ידע ורזומה מרשימים יכול להרים את העף, לאו דווקא את האף.

טניס – מאטס וילנדר

למרבה הצער מדובר בתושב זר. הפנומן השוודי, שהיה כיף גדול לראותו, הפך לפרשן שתענוג לשמוע אותו - ביורוספורט. הוא, להבדיל משלמה צורף, לא ייתן הנחיות לנובאק ג'וקוביץ' או לקרלוס אלקראס, שיכוונו את הסרב ל"טי פוינט" או את חבטת גב היד ל"לונג ליין". גם מקרב טניסאי העבר הבכירים שלנו לא נמצא עדיין האחד שיבין כמה כללים בסיסיים: פרשן טוב זורם עם המשחק, וטלוויזיה היא לא רדיו. רובם המכריע של הצופים אוהב את המשחק שבו הכדור טס מצד לצד, ורוצה בסך הכך ליהנות מהביצועים של כוכבי העל בהווה. בטח לא מסיפורים של פרשנים שהם שחקני העבר. תשאלו אפילו את וילנדר.

גלישת רוח – נמרוד משיח

ענף הספורט המצליח ביותר בישראל סיפק גם פרשן מעולה, ששולט בכיוון הרוח ולא חש צורך לעשות אותה בעצמו.

התעמלות – אילן גזית

מאמן ושופט בינלאומי שאימן גם את הנבחרת, מורה נבוכים מצוין בענף שמשודר לעיתים רחוקות. לאחרונה הונחת כפרשן הוקי קרח באולימפיאדת החורף, התרסק בפליק פלאק לאחור ושבר את הקרח. מוסר השכל: פרשן רציני, גם אם הוא מאמין בתורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין, אינו יכול לקפוץ מענף לענף.

שחייה – בוקי צ'יש

נכון, מאמן השחייה הוותיק כבר לא משמש כפרשן, אבל זה רק בגלל שלא חשש למתוח ביקורת על ראשי האיגוד בתחרויות שבהן השתתפו ישראלים (דבר שקשה לומר על מחליפו, שחיין העבר המצטיין גיא ברנע).

גם שותפו של צ'יש, השדר משה גרטל, בא מהבריכה של הגדולים והשלים צמד מרתק. גרטל אמנם עשה לפעמים צחוק מהעבודה, כשהשיב ברצינות לשאלות מטרילות של הצופים, אבל איזה הבדל תהומי בינו לבין קריין החדשות אלי אילדיס, שנזרק למים בלי מצופים וגרם לצופים לצעוק: הצילו!

אתלטיקה – אין

שדרים מיומנים כמן ניסים קיוויתי ומאיר איינשטיין המנוחים לא הותירו אחריהם יורשים. הניסיון להעביר את המקל לניב רסקין, למירי נבו ולאילדיס נדון לכישלון מהדהד.

גם הפיזיולוג מולי אפשטיין נשמע כמו חיקוי דהוי של קודמו בתפקיד גלעד ויינגרטן. אפשטיין, שהתמחה בצעירותו בריצות קצרות, הולך לאיבוד בעיקר במרתונים, שהופכים אצלו להרצאה בת כשעתיים וחצי על חילוף חומרים, פחמימות, גליקוגן, סוכרים ושומנים – חפירה שמתישה הרבה יותר מהריצה עצמה.

ג'ודו – אין

כמו בענפים רבים אחרים, הפרשנים הם ג'ודאי עבר שמחוברים לאיגוד ומרגישים מחויבים לסיים כל קרב בקידה ליו"ר. אריק זאבי קצת שונה, אבל בדומה לשדרית נבו, כשהישראלים מתחרים גם הוא נוטה לתפקד יותר כצוות הווי ועידוד. ככה זה, הסנדלר והג'ודוקא הולכים יחפים.

כדורמים – אין

כאשר השדר הוא כלבויניק (ירון מיכאלי למשל), והפרשן בעל תפקיד באיגוד (רכז התשתיות עדו קרן או מאמן נבחרת הנוער אמיר וינברג), הקהל בבית מקבל שידור שנשמע לעיתים כמו שילוב של חלטורה ויחצנות. כלומר טחינת מים.

"שאגת הארי" - אין

אחרי קרוב לשבוע של מלחמה מול איראן ניתן בהחלט לומר שערוצי החדשות מיישרים קו עם ערוצי הספורט, בדיווחים ובשידורים ממוחזרים מליגות נמוכות, כלומר מחניונים ציבוריים ומתחנות רכבת תת קרקעיות. כך מוצאים עצמם עוברי אורח שחיפשו מסתור מטילים מותקפים על ידי כתבים משוטטים. כל זאת בזמן שברהנו טגניה ועמיתיו מסתערים על מוקד מד"א, מראיינים בזה אחרי זה את המנכ"ל חובב המצלמות אלי בין, ומקריאים מידע שאפשר לקבל ישירות לנייד.

השאלות שנטחנו עד דק לנציגי פיקוד העורף באולפנים יותר שחוקות ומציקות מהראיונות עם מאמני הכדורגל אחרי משחקים, והישיבה על גגות מגדלים בת"א מגוחכת לא פחות משידור גמר ליגת האלופות מגג בית מלון בגוש דן.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

מה קורה באיראן עצמה פחות ידוע, למרות השימוש בשירותיהם של שדרי הקווים באבק יצחקי, בני סבטי ורני עמרני. עם זאת, ייאמר לזכותם של ערוצי החדשות, שכאשר המיירטים שלנו משוגרים לעבר הטילים העוינים, על המסך לא מופיעה השקופית המביכה ביותר שמבשרת על שער בערוץ הספורט: ‪DRAMA, DRAMA, DRAMA,‬ ‪.DRAMA, DRAMA‬