פיני גרשון תמיד נתפס פה כסוג של בדחן־טרחן בפרלמנט של בית הקפה השכונתי. כפרשן באולפן ההלצות המאולצות רק מעצימות את חוסר הרלוונטיות שלו, גם בגלל שאינו מתכונן כראוי לשידור, ומבליטות את סגנון דיבורו הדוחה כלפי זרים בכלל ושופטים בפרט. גיבור גדול על אלה שממילא לא שומעים ולא מבינים אותו.
כך הפך גם משחק היורוקאפ שבו גברה נפטונאס הליטאית על הפועל ירושלים 92:98 למפגן של בורות והתעמרות, לצד ההתחכמויות הרגילות שלו ממשפחת "הופ-הופ-הופ-הופ-הווווופ"... "זה זריקה לארבע נקודות"... ”לא מאמין לך!"... "תם הטקס".
"הגאון עשה גם עבירה", לגלג גרשון על שחקן ליטאי כבר בהתקפה הראשונה של ירושלים, ששלחה את ג'ארד הארפר לקו העונשין. אחרי ההפסקה, כשהקבוצה מישראל הוליכה 54:55, ציטט השדר דור הופמן מתוך ראיון עם הכוכב של נפטונאס, ריהרדס לומאזס, לפני הירידה לחדרי ההלבשה: "צריך להגיע למשחק צמוד עד הסיום, ואז להיעזר ביתרון הביתיות". הפרשן באולפן ירד גם עליו: "ממש אפשר לתכנן את מה שהוא אמר. גאון גדול". אותו גאון, אגב – לא מווילנה אלא מקלאיפדה – צדק בכל מילה. הוא גם היה כוכב המשחק עם 31 נקודות.
אבל הכי דוחה וילדותי היה הדיבור של גרשון על השופטים. 7:29 דקות לסיום הרבע השני הם ניגשו לבדוק במוניטור והחליטו לא לתת עבירה בלתי ספורטיבית לנמרוד לוי, בניגוד לתחזית החד־משמעית של הפרשן. "שני מפגרים", גיחך ה"גאון" הבוטה, שכבר נשמע כמו בוט.
5 דקות אחר כך שרק הספרדי ג'ורדי אליאגה לעבירת "3 שניות" נגד אוסטין וויילי מירושלים, ואז פנה פיני ישירות לשופט: "תשמע, אתה גולם!", והוסיף: "זה הטומטום היחידי שיודע לספור עד שלוש". רק למען הפרוטוקול חשוב לציין כי ווילי לא שהה באזור הצבע שלוש שניות, אלא יותר משבע!
באמצע הרבע השלישי שוב ניגשו השופטים לבדוק במוניטור האם היתה עבירה בלתי ספורטיבית של הארפר. "עוד פעם שני הליצנים האלה", פלט הפרשן, והוסיף דאחקה: "דרך אגב, אחד מהם צרפתי ואחד לא יודע עברית". איזה צחוקים איתו. אז מה אם השניים האלה היו ואסיליס פיצילקאס מיוון ואליאגה מספרד. ודרך אגב, השופט השלישי היה מריו מאיקיץ' מסלובניה. כלומר, אף אחד מהם לא היה צרפתי, ואיזה מזל שהם לא יודעים עברית. ככה אפשר להפיל עליהם בדיחות קרש בלי חשבון.
"וואלה, אני לא מכיר את המאמן שלהם, אבל משחקים יפה מאוד", אמר הפרשן כשהזרם הליטאי הכתיב את הקצב לפלג הירושלמי, ובהמשך הוא גם לא ידע מי בדיוק נמצאת בתמונת העלייה לשלב הבא. אם כבר חלטורה, אז עד הסוף. תם הטקס.
ש. כהן, המצאות בע"מ
יום שישי שעבר, שווייץ, הגרלת שלב הפלייאוף של ליגת האלופות. כוכב העבר שנבחר לשלוף את הפתקים עם שמות הקבוצות מוזמן לבמה. "רובר פירס האגדי, שחקן ארסנל ונבחרת צרפת, אלוף העולם 1998", אומר השדר נדב יעקבי. "שאיבד את הכדור, שאיבד את הכדור בדרך לשער הדרמטי של ראובן עטר בפארק דה פראנס ב־2:3", הוסיף בטון של אחד שיודע שגיא כהן. עד כדי כך היה ה"פרשן" בטוח וזחוח, שעל שלוש המילים הראשונות הוא חזר פעמיים.
חובבי הכדורגל שצפו בהגרלה כנראה לא שמו לב, גם בגלל הדיבור הלא ברור של כהן, והן משום שהוא הרגיל את כולם שעדיף להתייחס למלמוליו כאל זמזום טורדני שמוטב להסתדר בלעדיו. הצופה אלי ארדיטי דווקא הקשיב, וכמעט נפל מהספה.
שער הניצחון של עטר בפריז הובקע ב־13 באוקטובר 1993, קצת לפני יום הולדתו ה־20 של פירס, שערך את הופעת הבכורה שלו במדי הטריקולור רק ב־1996. הקשר ההתקפי אמנם שיחק נגד ישראל, כשצרפת הביסה 0:3 את נבחרתו של אברהם גרנט במוקדמות היורו, אך זה קרה עשר שנים אחרי הניצחון ההיסטורי ההוא, וכמה חודשים אחרי שעטר הודיע על תליית הנעליים. כלומר, להגיד שפירס איבד את הכדור שהוביל ל־2:3, זה בערך כמו לטעון שעטר הוא האיש שהמציא את התלתל.
זו לא הייתה הפעם הראשונה שכהן מתעקש להפגין ידע, ופשוט ממציא. כך, למשל, הוא סיפר בעבר על שיחה שקיים עם האיש שכבש את שער הניצחון לזכות נבחרת גרמניה, בפנדל בגמר מונדיאל 1990 מול ארגנטינה. "כשמכבי תל אביב שיחקה נגד באיירן מינכן בליגת האלופות, האיש שקידם את פנינו כשהגענו לבאיירן היה אנדי ברמה", התגאה הפרשן על המפגש המדומיין שהתקיים כביכול ב־21 בנובמבר 2004. הוא הוסיף ששאל את כוכב העבר הגרמני: "האם יש סיכוי שבאיירן תהיה שאננה" מול היריבה הישראלית, וזכר שברמה השיב לו: "אין לנו מילה כזו בלקסיקון".
גם מפגש כזה לא התקיים. ברמה מעולם לא החזיק בתפקיד רשמי בבאיירן לאחר פרישתו, ובוודאי לא "קיבל את פניו" של הפרשן מישראל. מה עוד שבאותו יום בדיוק הוא ניהל כמאמן את משחקה של קבוצתו, אונטרהאכינג, מול דרזדן, בבונדסליגה השנייה. בקיצור, מכיוון שכהן עוסק גם בביקורת מסעדות, ממש לא מומלץ לבלוע כל מה שהוא מאכיל אתכם.
דרמה? אנחנו משדרים פרסומות
רבע גמר גביע המדינה שלשום בסמי עופר, דקה 22. מיכאל אוחנה כובש שער שנפסל בגלל שהקוון ראה נבדל. זמן מצוין עבור הערוץ המשדר לעבור לפרסומות, שמכסות שליש מסך, פלוס קריין שמדקלם את הכתוב בטון פומפוזי: "מי לדעתכם השחקן המצטיין במשחק? היכנסו לאתר ערוץ הספורט, בחרו את השחקן המצטיין, מתנת..." - חברת ביטוח ששמה הופיע באותיות קידוש לבנה. או שבעצם זו הייתה מתנת... "ביזנס פארק יהוד מונסון", שמוכר "חנויות מהון עצמי של 259 אלף שקלים".
באמצע כל המסחרה הזו, השופט יוני קלז קיבל דיווח מה־VAR שהשער חוקי, וסימן לעבר עיגול האמצע. אז מה? לא סיימנו. עכשיו יש גם פרסומת לחברה שמציעה הלוואה גם בקניית רכב מאדם פרטי, כולל אזהרה: "כפוף לתנאי החברה. אי עמידה בפירעון ההלוואה או בהחזר האשראי עלולה לגרור חיוב בריבית פיגורים והליכי הוצאה לפועל". רק בסיום כל השוק הזה קיבל השדר יהונתן כהן את רשות הדיבור והודיע לצופים: "יש שער, רבותיי!". תודה באמת.
אתם משדרים דרמה? ממש לא. דווקא בעיצומה של הדרמה אתם משדרים פרסומות!
השכונה של מוזס ולייכט
הברדק בליגת העל לנשים ממשיך לחגוג. במשחק ליגת העל בין מכבי פנתרות אשדוד למכבי כישרונות חדרה שותפה שחקנית שלא נרשמה בכלל בטופס. מי שהיה אמור לבדוק את העניין הוא השופט הרביעי רן לייכט, וזה שהיה צריך לוודא שהבדיקה בוצעה הוא השופט הראשי, עמיחי מוזס, מבכירי האיגוד. שניהם נרדמו בשמירה (כי מי סופר את הנשים?), ובסיום המשחק עלו מחדר ההלבשה של השופטים באשדוד צרחות, שהפחידו אפילו את הפנתרות.
הכישלונות שאחראים לכישרונות חדרה הועמדו כמובן לדין, בהתאם לדוח השופט, אבל מה עם שני הרשלנים שהכל קרה במשמרת שלהם? אז ככה: מוזס כבר שובץ למחרת כ"מבקר" במשחק הליגה הלאומית בין הפועל חדרה לבני יהודה, ולייכט ניהל מאז חמישה משחקים כשופט ראשי, בליגות לנערות ולילדים, ופעם אחת נשלח כמבקר במשחק ליגה א'. הגיוני. מי ראויים יותר לשמש כמבקרים מאשר אלה שתפקדו מתחת לכל ביקורת?
דברי חכמים
"ביום שישי גרמנו לרעידת אדמה ברחוב הספורטיבי. סיפרנו על ההתמודדות הצפויה של עיסאווי פריג' לתפקיד יושב ראש ההתאחדות לכדורגל"
- רז זהבי מרטיט את עצמו (עם ידיעה שולית שפורסמה שבועיים קודם ב־ONE)
