זוכרים איך בשנים הקודמות כל ירידה של ניקולה יוקיץ׳ לספסל גרמה מיד לאוהדי דנבר נאגטס לומר "הו, לא! איך נעבור את שש הדקות האלה"? זוכרים. וזוכרים איך בעונה שעברה, כשיוקיץ׳ הושבת לשישה משחקים, עמד מאזן הקבוצה על 4:2 בלעדיו? אם לא זוכרים - הנה הזכרתי.
אבל השנה הדברים שונים בצורה דרמטית. בעשרה המשחקים שבהם מושבת הג׳וקר, עומד מאזן הנאגטס על 3:7, שהם 70% הצלחה, ובמשחקים בלעדיו "רק" 10:22, כלומר 68% הצלחה. ובעברית: וואט דה פאק?
לא תלויה ביוקיץ'
אז ככה: דיוויד אדלמן, שהחליף את מייק מאלון רגע לפני הפלייאוף בעונה שעברה על הקווין, הפך את הנאגטס לקבוצה שסובבת סביב הגאונות של יוקיץ׳, אבל לא תלויה בו באופן בלעדי כדי לעמוד על המגרש בכלל. וג׳מאל מארי, הגארד הקנדי שכבר שנים מזכיר לכולנו בפלייאוף שהוא אחד ממספרי 2 הכי טובים ויעילים ווינרים בליגה, עשה השנה חתיכת קפיצת מדרגה.
שימו לב להשוואה בין המספרים מהעונה הקודמת לזו הנוכחית: 21.4 נקודות, 6 אסיסטים, 3.9 ריבאונדים, 39.3% מהשלוש, 47.4% מהשדה. והשנה: 25.8, 7.5, 4.5, 44.6%, 48.4%. כל הנתונים הם מספרי שיא בקריירה שלו! אגב השחקן המשתפר של העונה, ודני אבדיה - גם ג׳מאל מארי באירוע. כבונוס, הוא הספיק לספק העונה תצוגה של 50 נקודות ואחת של 47.
אבל המספרים האישיים מתגמדים ביחס למאזן הניצחונות וההפסדים. זה הסיפור האמיתי, והוא דרמטי. אם הנאגטס, בתוספת קאם ג׳ונסון (שהחליף את מייקל פורטר ג׳וניור, שנותן בברוקלין עונת קריירה) ויונאס ואלנצ׳יונאס (שאגב, פצוע גם הוא, מה שרק מעצים את ההישג של אדלמן ומארי), ופייטון ווטסון, בעונת פריצה מסחררת (שחקן השבוע במערב בשבוע שעבר), מסוגלים להיות קבוצת עילית במערב גם בלי יוקיץ׳, אנחנו כבר בסיטואציה אחרת לגמרי.
כבר לא באטמן ורובין
כשישוב, הג׳וקר יכול לרדת מ-37.4 דקות במשחק ל-30, עניין מהותי בעונה כל כך ארוכה. הוא יגיע רענן ובריא בהרבה לפלייאוף, וגם אם ייקלע לבעיית עבירות או עייפות, יש על מי לסמוך גם כשהוא על הספסל.
המישהו הזה, בדומה לשנים קודמות, הוא בעיקר מארי, שאת הכישרון שלו לסלי קלאץ׳ כל הליגה מכירה, ואת היכולת שלו לכדרור, עצירה וקליעה מהמקום במהירות מסחררת, לצד היכולת שלו לחדור לסל, לסיים מתחת לידיים של גבוהים וגם להגיע לסל - גם היא מוכחת. אבל הקפיצה שמארי עשה השנה באה לידי ביטוי בעיקר בבגרות, בבחירת הקליעות, בניהול המשחק מעמדת הפוינט, ובעיקר - במנהיגות.
אם בעבר הם היו באטמן ורובין, כיום הם באטמן והגרין לנטרן. שני סופרסטארים, לא מאסטר ושולייתו. והמעבר הזה שעשה מארי לפוזיציה של מעין סטף קרי קטן הוא חדשות טובות מאד לדנבר, ופחות טובות לליגה. אם הסגל הזה יגיע בריא לפלייאוף, העומק שלו יגרום כבר גם לאוקלהומה סיטי ת׳אנדר לחפש פתרונות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו