אחרי עונה מאכזבת ופלייאוף חלש, שהגיע לשיא עם תבוסה קשה בדרבי והפיטורים של המאמן ברק בכר והמנהל המקצועי גל אלברמן, מכבי חיפה פתחה את העונה הנוכחית עם מנהל מקצועי חדש, שקיבל תפקיד משמעותי דקה אחרי פרישתו ממשחק, עם מאמן זר שמעולם לא שימש מאמן ראשי באירופה, וללא כל רכש ישראלי משמעותי.
באופן לא מפתיע, הקבוצה לא התחברה, היכולת הידרדרה והמועדון מצא את עצמו בחצי התחתון של הטבלה. גם הניסיון להחזיר את הגלגל לאחור ולמנות את בכר לא הועיל, ובארבעת משחקי הקאמבק שלו הירוקים נראים גרוע מתמיד.
במקביל, מחאת האוהדים נגד ההנהלה והבעלים יעקב שחר מתרחבת. חלק מהטענות הן שהניהול המקצועי בשנתיים האחרונות פירק את הקבוצה מקצועית והרחיק את הקהל מהמועדון. לכל זאת הצטרפה הדרישה מיעקב שחר לשנות כיוון או למכור את המועדון.
זמן לשינוי
יענקל'ה שחר הוא הבעלים הטוב ביותר בכדורגל הישראלי בשלושת העשורים האחרונים. הוא הפך את מכבי חיפה לקבוצת־על בישראל, למועדון עם התנאים הכי טובים בארץ שעד לא מזמן כל שחקן ישראלי חלם להגיע אליו, עם מחלקת נוער משובחת ואצטדיון נפלא שמלא בכל משחק בית ב־30 אלף אוהדים, ממש חזון אחרית הימים. מצד שני, בשנתיים וחצי האחרונות ההחלטות הניהוליות שלו והאנשים שמינה דרדרו את המועדון, והשיא הגיע בשבת האחרונה עם בונקר מביך בפתח תקווה.
כאמור, בתקופה הזאת מכבי חיפה היא כישלון קולוסאלי בבחירת האנשים שיובילו את המערכת, אבל גם בפיזור הסמכויות שלהם ובשיתוף הפעולה ביניהם, מה שגרם לכך ששחקנים לא ירצו להגיע למועדון. נוסף על כך, הרכש הישראלי הבכיר בקיץ היה מיכאל אוחנה, לא משהו שמתאים למועדון בסדר הגודל הזה.
מבחינת שחר, הגיע הזמן לשינוי. כבר ברור שמה שהיה לפני שלוש שנים הוא לא מה שיהיה, בוודאי אם חיפה תמשיך להתנהל כך, ולא משנה מי יעמוד על הקווים. שחר חייב להחליט אם הוא מוותר על חלק מהבעלות ומכניס משקיעים (שיכניסו כסף ובעיקר דפוסי ניהול חדשים), או שהוא ממשיך להיות בעלים יחיד, ואז כל צורת הניהול חייבת להיראות אחרת.
כיום לא ברור מי מחליט מה, מי בונה את הסגל, מי אחראי על החוזים, מי מביא את הזרים ומי חושב קדימה על תוכניות שישאירו את המועדון רלוונטי גם בעתיד. השינוי לא צריך להגיע בגלל מחאת האוהדים, אלא בגלל אובדן הדרך. בניגוד לעשר השנים הרעות שקדמו לאליפויות של בכר, הפעם הבור הרבה יותר עמוק.
