לסגור את הבסטה. בקורסים של שיווק עוד ילמדו את סיפור התרסקות המותג שנקרא מכבי תל אביב. יש משפט שאומר שאתה עובד קשה 15 שנה בשביל להפוך להצלחה בין לילה, אצל מכבי ת"א זה הפוך. 200 שנה של מצוינות מתפוררות לנו מול העיניים בשנתיים האחרונות והבעיה שלא נראה שיש מישהו, חוץ מהקהל, שאכפת לו באמת.
ברור שיש בעיות כלכליות, קורונה ומלחמה, אבל גם בתוך זה אפשר לקבל החלטות טובות ומדויקות יותר. בעיניי הסיפור עם איפה לונדברג מייצג את התנהלות המועדון ואיבוד העשתונות והדרך של אחד המועדונים החזקים באירופה. בליגה הלאומית, כשהיו מחתימים זרים, היינו מהמרים איך הם יגיעו לאימונים. תמיד יותר נמוכים ממה שרשום, רגל אחת ארוכה מהשנייה, רשום שהם שמאליים ובכל ימניים ועוד אלף ואחד סיפורים.
בליגה הלאומית, כשאתה מנסה להביא גניבות ב-1000 דולר וכרטיסייה לאוטובוס, זה הגיוני. כשאתה קבוצת יורוליג, קצת פחות. לונדברג, מסתבר, הגיע לארץ הקודש פצוע. עם קרע "קטן" בשריר וימתין לפחות 10 ימים. עד שהכניסו את היד לכיס והביאו עוד מישהו שאמור ליצור, הוא פצוע ועם מיליון סימני שאלה סביבו. זה סיפור מכבי ת"א של השנתיים האחרונות - אבדה הדרך, אבד הניהול. בדיחה מהלכת של מי שהיו הסמל להישגיות ומצוינות.
מכבי או אלבה ברלין?
במעבר חד למגרש - דובר לא מעט על סגל השחקנים הבינוני להחריד של עודד קטש. התלות הגדולה מדי ברומן סורקין ותמיר בלאט, הפרחחיות של לוני ווקר וחוסר היציבות של שאר שחקני הסגל. הטרגדיה נכתבה מראש. לאף אחד לא היו ציפיות מהעונה הזו, אבל יש להיות לא טוב, ויש להיות מזעזע. מכבי ת"א מזעזעת.
מה שקורה מחוץ למגרש משליך גם על המגרש ולהפך. קטש, עד לא מזמן קונצנזוס בכדורסל הישראלי, מקבל אש (מוצדקת) על הופעות ברמת אלבה ברלין ויעשה נכון אם ייברח מהספינה השוקעת. אלבה מראש הגדירה עצמה כלא הישגית, שרוצה לפתח צעירים. מכבי ת"א הרגילה את כולנו לשלמות הישגית, אז הגישה הזו לא תעבור חלק אצל אף אחד.
טוב שהקהל יצביע ברגליים, עד שראשי המערכת ישים את המפתחות ויחשבו על דרך לרענן את השורות, גם כלכלית. אחרי 60 שנה, מותר וכדאי לעשות שינוי. הרכבת אמנם כבר יצאה מהתחנה, אבל אם לראשי מכבי ת"א אכפת מהמותג שהם בנו - הגיע הזמן לעשות רענון משמעותי וזה מתחיל בהם.
