"נולדתי לסבול". אלו שתי המילים שאני תמיד שומע מאוהדי הפועל תל אביב. לפעמים נדמה שהם כל כך שקועים בנרטיב הזה שהם לא שמים לב למה שקורה סביבם.
הפועל היא הקבוצה הכי טובה באירופה. לבנות סגל נוצץ, אם יש כסף, זה לא מסובך. לשחק כדורסל טוב, חיובי ויציב זה כבר קשה. צריך יותר מכסף בשביל זה, והפועל תל אביב, נכון לנובמבר 2025, משחקת את הכדורסל הכי טוב באירופה.
דמיינו לקרוא את הפסקה הזו לפני שנתיים, היו חושבים שאני יוצא בערבים עם סוני ווימס. אבל הנרטיב של הפועל תל אביב לא משתחרר, הקבוצה שנועדה לסבול, שמשהו בה יתחרבש בסוף, שתסיים בהפסד. הם לא מסוגלים להנות בראש ההר.
ועכשיו, כשהספורט חוזר לארץ, זה הזמן לאחדות. יכול להיות שעופר בכלל מכביסט, יכול להיות שזה סיבוב פוליטי – הכל יכול להיות, אבל בחייאת, למי אכפת?
השיח סביב ״הערכים״ של הפועל, שנפגעו מאז שנכנס הכסף, הוא קצת לא ברור בעיני. על אילו ערכים מדובר: האלימות ביציעים? המוסר המפוקפק בתשלומים? הבכיינות הבלתי פוסקת?
הטעויות של עופר
אני לא כאן כדי להגן על עופר ינאי. לעניות דעתי, ההתנהלות התקשורתית והפנימית שלו לאורך כל הדרך הייתה מזעזעת. אבל הגיע הזמן שכל הצדדים ייכנסו לחדר, ויחתמו על הסכם שיהפוך את חזרת המשחקים לישראל, אחרי שנתיים של סבל וגיהנום, להצגת הערכים האמיתיים שהפועל תל אביב רוצה לייצג: מצוינות, השגיות והמון אהבה.
אהבה לעולם לא נכשלת, אמר גינת כשחתם בהפועל תל אביב. אני לא חושב שהוא דמיין את הסיטואציה הנוכחית, וגם אם כן, הוא בטח לא ציפה לקרע כל כך עמוק בין האוהדים לבין הקבוצה. אם הייתי במקומו, הייתי מנצל את הכוח וההשפעה שיש לי על שני הצדדים בקרע ומנסה לגשר על הפערים, גם קצת, כי הפועל יכולה לעשות עוד עונה היסטורית. הזדמנויות כאלה לא מרבים להגיע בקריירה כל כך קצרה.
היינו כחולמים
אני לא אוהד הפועל תל אביב, וכרגע מדבר כאוהד כדורסל שמאוד אוהב את המשחק הזה ומחכה בקוצר רוח לאולם מלא באוהדים, שיבנו את המועדון ויהפכו את הפועל תל אביב לסיפור הכי גדול בספורט מקבוצת אוהדים קטנה לאלופת אירופה.
ואתם יודעים מה מדהים? שזה ממש אפשרי. היינו כחולמים.
אז בבקשה, שימו את המשקעים והאגו בצד, התאחדו למטרה ספורטיבית משותפת, ותחזרו לריב בקיץ – כשיש לכם עוד לפחות תואר אחד בארון.
