ריימונד אטפלד, בני לם, רן קוז'וך, מרקו בלבול. כל השמות הללו פתחו בזה אחר זה עונה במכבי נתניה ופוטרו במהלך הסיבוב הראשון. על פי התוצאות שלו עד כה, גם יוסי אבוקסיס בדרך להצטרף לחבורה המכובדת. 11 שערי חובה, אפס נקודות ומקום אחרון אחרי שלושה מחזורים לא בדיוק מלמדים סנגוריה.
הקריירה של אבוקסיס לא הולכת לכיוונים טובים. עוד לפני הנטישה של בית"ר ירושלים לטובת הפועל תל אביב היו סביבה סימני שאלה. מאז, קשה לומר שהיא התרוממה. ועדיין, לא הוא האשם העיקרי במצב שאליו נקלעה מכבי נתניה. הקבוצה הזאת, עם המורשת העצומה שלה, התמכרה לבינוניות, אפילו לבינוניות-מינוס.
הוולקאם של מכבי נתניה למתאוס דאבו // מכבי נתניה
יש שיגידו שזהו כורח המציאות, נתניה הרי לא יכולה להתחרות בכסף של מכבי תל אביב, מכבי חיפה ובאר שבע, אבל במקרה שלה החולי הוא אחר: היא הפכה את ה"יהיה בסדר" לשיטה.
אייל סגל הציל את מכבי נתניה מתהומות, לאחר מכן הפך אותה למה שהיא היום: קבוצה שמכוונת דרך קבע לפאתי הפלייאוף העליון, לפעמים מתרסקת ולפעמים עומדת במשימה אחרי פתיחה בעייתית, כשהיא קוצרת סופרלטיבים על "התאוששות מרשימה" ועוד כהנה וכהנה. לזכותו של סגל ייאמר שלפחות היה אכפת לו, הוא באמת אוהב את הקבוצה.
כמה אכפת לקבוצת הרוכשים החדשה? בואו נגיד שאין ממש דמיון לגולדהאר. ביציעים של אצטדיון מרים רק מקווים שלא יהיה דמיון למינצברג.
מכבי תל אביב, הפועל באר שבע וכל השאר
לכל קבוצות ליגת העל תהיה העונה משימה לא פשוטה להתמודדות עם משברים – הן משחקות בזו אחר זו עם הפועל באר שבע ומכבי תל אביב, ושתיהן נראות בכושר שיא. מכבי נתניה ספגה רביעייה מכל אחת מהן, טבריה יצאה עם "שלל" של 11 שערים משני משחקים.
על אף שזו "רק" טבריה, צריך לזכור שבעונה שעברה היא כמעט הפרידה בין מכבי תל אביב לתואר האליפות, וגם אמש נראה היה שהמנחוס ממשיך לעבוד. העניין הוא שלמכבי תל אביב של השנה יש הרבה יותר כלים, הגנתיים והתקפיים. הקבוצה הזאת נראית חדה, עמוקה ומאומנת יותר. הפרידה מערן זהבי הורידה משקולת תקשורתית גדולה מהמועדון וגם ז'רקו לאזטיץ' הוא כבר לא "המאמן ההוא מבאצ'קה טופולה", אלא איש מקצוע שהביא תואר.
מכבי תל אביב התקשתה בעונה שעברה בחלוקת העומסים. הסיבוב הראשון כלל "הישגים" ביתיים כמו תיקו עם טבריה וחדרה והפסד לקריית שמונה, בין היתר בגלל סגל קצר יותר, פחות כישרון ופחות ניסיון של המאמן. נראה שהשנה יהיה סיפור אחר, אבל אל לנו להקדים את המאוחר.
הניצחון אמש חתם את הראשון מתוך שבעה משחקים ב-22 ימים. זה נראה מבטיח כרגע, אבל רק בתחילת אוקטובר נקבל אינדיקציה מהותית לגבי אופי העונה של מכבי תל אביב, במיוחד כשהפועל באר שבע נראית בפתיחת העונה כמי שמתכוונת לטרוף בעצמה את הליגה.
הכאוס של יואב כץ
סביב יואב כץ מרחפת תמיד תחושה של כאוס. הפחד מהשמדה עצמית כל כך גדול בהפועל חיפה, עד שכל קיץ נראה כמו סוף העולם. לעיתים נדמה שכץ משחק עם המועדון הזה ג'נגה – מייצר תהליך ואז, במחי יד, מפרק את הכל.
הפועל חיפה עברה הרבה בשני העשורים האחרונים. היו תקופות שבהן נדמה היה שהמועדון על סף חיסול, אבל איכשהו הוא תמיד שרד. ב-2014 קם מועדון הפועל רובי שפירא חיפה, מהלך שתכליתו, גם אם לא המוצהרת, הייתה להתוות דרך דומה לזו שעשו הפועל אוסישקין בכדורסל והפועל קטמון בכדורגל – הפצעה וגדילה על רקע השקיעה של הקבוצה המקורית, עד לבליעתה ולרכישת השם וההיסטוריה שלה. הקבוצה הזאת כבר לא קיימת. הפועל חיפה עדיין בליגת העל, כץ הוא עדיין הבעלים.
לפני פתיחת העונה סומנה נקודת קריסה נוספת. העזיבה של רוני לוי והמינוי של גל אראל, יחד עם מכירה המונית של שחקנים, הפכו אותה למועמדת הטבעית לירידה. באופן מפתיע, אחרי שלושה מחזורים, יש לה שש נקודות. מפתיע, אמרנו? כבר הסכמנו שבמועדון הזה יש תחושה תמידית של כאוס, ולכאוס יש חוק אחד, והוא שאין חוקים, לעולם לא תדע מה תהיה התוצאה הסופית. חכו בסבלנות, בעונה הארוכה הזאת צפויות לא מעט תהפוכות בגזרה.
