זה חמק מתחת לרדאר, כי בכל זאת מדובר בכדורסל הישראלי נטול העניין, אבל זה צריך להדאיג כל מי שאכפת לו מהענף הזה.
עירוני אילת, מהנקודה הכי דרומית במדינה, התאחדה עם הפועל עפולה, ובשנה הבאה ישחק יצור הכלאיים המיותר הזה בליגת העל. למי שהספיק לשכוח, אילת הפסידה בסדרה מרתקת על העלייה לליגת העל למכבי ראשון לציון. הסדרה הזו הייתה מצוינת - עם דרמה, מתח, וקהל שמילא את האולמות. אבל כמו תמיד כשמדובר בכדורסל הישראלי, בעטו כאן בדלי והזכירו לנו מדוע הכינוי הנפוץ של הענף הזה הוא "חוג".
אז מה יש לנו בעצם עכשיו? קבוצה שלא יהיו לה אוהדים, לא תהיה לה גאווה (כי מי רוצה לעלות לליגת העל בשקר ולא בזכות?), והיא תשמש גחמה לעסקנים בולסי בורקס קר, שרוצים להצטלם עם עופר ינאי, מתן אדלסון ומשפחת פדרמן, ולתלות את התמונה במשרד. אלה לא אנשים שאוהבים ספורט - אלה אנשים שאוהבים כוח ושררה.
הפועל ומכבי תל אביב מציתות את הדמיון
בליגת העל השנה יהיו קבוצות שמציתות את הדמיון: הפועל תל אביב היקרה בכל הזמנים, מכבי תל אביב שמזכירה למה היא בכל זאת מכבי, הפועל ירושלים שאורבת תמיד בפינה, וגם הפועל חולון וגליל גלבוע (הפועל העמק מעכשיו) שבונות קבוצות שכל מי שאוהב את ה"חוג" מסתקרן לראות אותן.
ואז, כמו עצם בגרון, תקועה השערורייה הזו. הקבוצה המיותרת ביותר בכדורסל הישראלי: אילת-עפולה. זו שכל מי שאוהב ספורט צריך להתפלל שתרד ליגה. שעסקניה וכל מי שייקח בה חלק ייזכרו כעוד נקודת שפל בענף שלא חסרים בו רגעי שפל (היי, לא נתנגד שתהיה פה עוד בית״ר רמת גן שתובס בכל משחק ב-45 הפרש).
תעודת עניות
אבל בעיקר מדובר בתעודת עניות לכדורסל הישראלי - שדווקא בשנה שבה הוא עומד לעשות היסטוריה עם שתי קבוצות ביורוליג ותקציבי עתק - יש מי שנותן יד לביזיון המביך הזה.
עמוס פרישמן מסתמן כאיש הנכון במקום הנכון, לנוכח חוסר ההצלחה של ארי שטיינברג. הוא צריך לעמוד על הרגליים האחוריות כדי שהבושה הזו לא תהיה חתומה עליו. אחרי קיץ שבו אנחנו צופים בדור העתיד של הכדורסל הישראלי, ורגע לפני הופעתה של הנבחרת באליפות אירופה - אנחנו לא צריכים להתבייש בכדור הכתום, אלא להיות גאים בו. וכרגע, כל מי שקשור איכשהו לכדורסל המקומי חש בעיקר בושה ומבוכה.
לעצור את זה, ומיד. אחרת, הבושה תהיה על הראש של כולם.
