שני סיפורי אצטדיונים צורפו הקיץ לעונת המלפפונים, בשניהם מעורב הרבה מאוד כסף. נתחיל עם תחייתו של הפיל הלבן ברמת גן.
אחרי שעומר אדם סגר שם סדרת הופעות, גם אייל גולן – כדורגלן עבר בליגות הנמוכות – בנה על יציעים מלאים במה שהיה פעם האצטדיון הלאומי. בהתאחדות רצו בכך לא פחות, כדי לעשות קופה מההשכרה, אבל עיריית רמת גן התנגדה. הטענה הרשמית הייתה הרעש ועומסי התנועה שיפגעו בתושבי האזור. סגן ראש העירייה, עו"ד רועי ברזילי, לא חשש לדבר על הביקורת הציבורית בגלל תדמיתו המוסרית של גולן – בטח אחרי עדותה המטלטלת של טאיסיה זמולוצקי. כנהוג במגרשי הכדורגל, הפוסק האחרון היה השופט, שפסל את הגולן (בלי VAR).
אל תחמיצו: הדיווחים, הניתוחים והסיפורים - הכל מחכה לכם עכשיו בעמוד הספורט של "ישראל היום" - לחצו כאן
את הזמר ייצג עו"ד עמית חדד, שהוא לגמרי במקרה גם פרקליטו של ראש הממשלה. לאחר הדיון בבית המשפט המחוזי, התייצב חדד מול המצלמות של "הצינור" בערוץ 13, ואמר בביטחון (שלא לומר ביהירות): "התברר שהכל טענות סרק, אין בהן כלום, לא עומד מאחוריהן שום דבר, אין תשתית עובדתית". מזכיר לכם משהו? אולי את המשפט: "לא יהיה כלום, כי אין כלום"?
המראיין באולפן, גיא לרר, לקח את הדברים עוד יותר רחוק, ובשיחה עם עו"ד ברזילי מהעירייה אמר לו שלפי דברי חדד "כאילו גולגלתם מכל המדרגות בבית המשפט". מי גולגל בסוף, כולם יודעים. השופט ורדי דווקא קבע כי "לא נפל פגם מהותי בהחלטת העירייה", וגולן יופיע באצטדיון רמת גן אולי בגלגול הבא.
אבל בתוך הסיפור הזה חשוב לשוב לעוד משהו: התגייסותה הנמרצת של ההתאחדות לכדורגל לצד העותר. במכתב ששיגר לעירייה היועץ המשפטי שלה, עו"ד עמית פינס, הוא טען כי הווטו שהטילה על הופעות גולן "מבוסס על נימוקים שאינם סבירים". פינס הוסיף כי "בידי ההתאחדות ראיות מפורשות" לכך שזהותו של הזמר והחשש מביקורת ציבורית, הם "הסיבה האמיתית" להתנגדות העירייה. כלומר להתאחדות אין בעיה עם המוסריות, העיקר המסחריות.
והכי מוזר שהיועמ"ש הנרעש עשה קולות של שטיח, כאשר יו"ר ההתאחדות שינו זוארץ פעל בניגוד עניינים בסוגיית המשך העסקתו של גיא לוזון כמאמן הנבחרת הצעירה, למרות קמפיין מחפיר. אם להשתמש במילותיו של עו"ד פינס עצמו: זו הייתה החלטה שמבוססת על נימוקים שאינם סבירים, ובידי אוהדי הכדורגל ראיות מפורשות שזהותו של המאמן, והזלזול בביקורת הציבורית, הם הסיבה האמיתית להמשך העסקתו.
יעקבי משווקת בנג'י בבלומפילד
גם באצטדיון היפואי השייך לעיריית תל אביב, שהתקמצנה על בניית גג, החליטו לעשות בפגרה כסף מהצד (העליון של הקומפלקס). בדומה לאצטדיונים מפורסמים בעולם, הקימו שם אתר לקפיצות "בנג'י" ו"סווינג", ובמספר כלי תקשורת נרתמו למשימת השיווק. ביניהם הייתה כתבת ערוץ 5, הדר יעקבי, שנרתמה לנושא גם פיזית.
כתבת היחצנות הנרחבת שלה שודרה במהדורת "חדשות הספורט", ולא ברור למה. אולי בגלל ששם רגילים ליפול על הראש. "למי שלא נשלח על ידי הבוסים למשימה, כמוני, יש גם מסלולים סולידיים יותר", מכרה יעקבי את האטרקציה, ואז הגיע רגע האמת. ממש לפני שעמדה לבצע את קפיצת הבנג'י, יצא לשליחת הערוץ וידוי שנבע כנראה מהפחד הטבעי, ולכן היה חד ואותנטי: "אני מרגישה שאני צריכה כאילו לשווק את המקום, אבל לא באמת בא לי לקפוץ".
כן, לשם כך בלבד שלחו אותה ה"בוסים" שלה, ועוד עבור "חדשות הספורט". בראיון שערכה עם אחד היזמים במקום, הוא אמר לה: "הנגשנו את זה לציבור". רק דבר אחד לא עלה בדעתה לשאול, או שעלה ולא שודר: מה המחיר שיצטרך הציבור לשלם? את התשובה ניתן היה למצוא במקומות אחרים.
כרטיס "מתחילים" עבור כניסה וגישה חופשית למסלולי המתקן למשך שלוש שעות ב-120 שקל; כרטיס שמאפשר בנוסף לכך קפיצת בנג'י או סווינג אחת ב-360 שקל; וכרטיס שמאפשר "להנות מכל המגוון שיש לפארק להציע" ב-495 שקל. כלומר, לא רק האתגר בשמיים, אלא גם המחירים.
אבל מה אכפת לעורכי "חדשות הספורט" כמה הציבור ישלם? הם שיווקו את המקום, ושכולם יקפצו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו