30:32. זה המאזן של קבוצות ביתיות בפלייאוף ה-NBA הנוכחי – 32 ניצחונות מול 30 הפסדים. יחס כמעט זהה. ה-1:1 בין אולקהומה סיטי ת'אנדר לאינדיאנה פייסרס הוא בסך הכול המשך של התופעה המרתקת הזו: יתרון הביתיות בפלייאוף – זה שעבורו נאבקות הקבוצות החזקות לאורך כל העונה – חשוב, אך הרבה פחות מכריע ממה שהיה ניתן לצפות.
נזכיר נשכחות מהפלייאוף הנוכחי: הפייסרס פתחו בפיגור 2:0 מול הניקס בגארדן, אך ניצחו סדרה בה יתרון הביתיות היה של ניו יורק. הסלטיקס הפסידו לניקס במשחק הראשון בבוסטון, ואז – עם יתרון הביתיות – גם את הסדרה כולה. הנאגטס ניצחו את הת'אנדר במשחק הראשון באוקלהומה. וכך זה נמשך. למעשה, עד כה בפלייאוף הזה עומד המאזן על 6:8 לטובת הקבוצות עם יתרון הביתיות. זה הכול – 6:8 בלבד.
הפייסרס עלו לגמר מהמזרח לאחר שניצחו שתי קבוצות שנהנו מיתרון הביתיות (קאבס וניקס). אם ינצחו גם את סדרת הגמר, יהפכו למועדון הרביעי בהיסטוריה שמנצח שלוש סדרות חוץ בדרך לאליפות. הדרך, כמובן, עוד ארוכה וקשה, אך הסטטיסטיקה מלמדת שיתרון הביתיות של אוקלהומה אינו בהכרח הגורם המכריע. להוציא, כמובן, את עניין הכסף. אז בואו נדבר על כסף.
לא פחות מתואר
ממוצע ההכנסות לקבוצה בפלייאוף עומד על 10.7 מיליון דולר למשחק בית. קבוצה שמגיעה לגמר ה-NBA משחקת בממוצע 9.4 משחקים ביתיים לאורך הפלייאוף, מה שמייצר הכנסה של כ-100 מיליון דולר בממוצע. עבור הפייסרס, שהכניסו השנה 349 מיליון דולר, תוספת של קרוב ל-100 מיליון מהווה כמעט רבע מהכנסות העונה כולה – נתון שחשיבותו כלכלית לא פחות מספורטיבית.
בשוקי הענק – ניו יורק, לוס אנג'לס (ובקליפורניה בכלל, להוציא את סקרמנטו), שיקגו ובוסטון – נע ממוצע ההכנסות השנתי בין חצי מיליארד ל-750 מיליון דולר, וההכנסות מהפלייאוף גדלות בהתאם. בכל מקרה, ובכל מגרש, משחק ביתי שווה הרבה מאוד כסף למועדון – לא פחות מאשר תואר.
המחיר המשוגע בו נרכשה בוסטון סלטיקס השנה (6.1 מיליארד דולר על ידי ביל צ'יזולם) נבע לא רק מהצלחותיה הספורטיביות אלא גם מהיכולת שלה להכניס כ-700 מיליון דולר בעונה. לכן, כשסלטיקס נאבקים בעונה הסדירה על מיקום גבוה, גם שיקולי הכנסה משוקללים בתוך ההחלטות המקצועיות.
נחזור לנתונים הספורטיביים: 56 מתוך 77 סדרות גמר הסתיימו בניצחון של הקבוצה עם יתרון הביתיות. זהו נתון מרשים בהרבה לעומת הממוצע הכללי בפלייאוף. הסיבות לכך הן משמעותו הגדולה יותר של כל משחק, וכן ירידה באחוזי הקליעה בגמר – מ-46.2% בממוצע ל-43.1% – שמעניקה יתרון לקבוצות הבית.
בהתאם לכך, קבוצות ביתיות בגמר לוקחות יותר ריבאונדים (44.5 לעומת 43.1 בפלייאוף כולו). במילים פשוטות: ההגנה משתפרת בבית, הקליעה יורדת, והריבאונד – יחד עם החטיפות והחסימות – עולה. אם נוסיף למשוואה את העייפות המצטברת משלוש סדרות של הטוב משבעה משחקים, נוכל להבין גם את הירידה באחוזי הקליעה וגם את העלייה באינטנסיביות ההגנתית של קבוצות הבית.
אז נכון לעכשיו, ההיסטוריה נוטה לטובת אוקלהומה. הת'אנדר אמנם איבדו את יתרון הביתיות זמנית, אך כעת הם צריכים "לגנוב" רק משחק אחד מתוך שלושה באינדיאנה. זה לחלוטין תרחיש סביר. הפייסרס והת'אנדר הן הקבוצות עם אחוזי הניצחון הגבוהים ביותר בבית בפלייאוף הנוכחי (85% לאוקלהומה, 83.5% לאינדיאנה), מה שהופך את מיקום המשחק למשמעותי מאוד.
שני ניצחונות ביתיים של הפייסרס יעמידו את הסדרה על 1:3 ויכריחו את הת'אנדר לנצח שלושה מתוך ארבעה, כולל משחק חוץ מכריע – משימה מורכבת בהרבה. לכן, המשחק הקרוב באינדיאנה הוא, ככל הנראה, המכריע ביותר עד כה בסדרה. כל קבוצה שתנצח בו תציב את עצמה בעמדה טובה מאוד לזכות בתואר.
אם נלך למשחק 7, שיתקיים באוקלהומה, כדאי לדעת: ב-19 משחקי גמר שנגררו למשחק שביעי, הקבוצה הביתית ניצחה ב-15 – כמעט 80%. מכאן, שאוקלהומה תרצה להגיע לתרחיש הזה, שבו הסיכויים שלה הם הגבוהים ביותר מבחינה היסטורית.
המשימה הפשוטה של אינדיאנה
בסופו של דבר, הכדורסל יכריע את זהות האלופה, אבל סטטיסטיקות הבית עשויות ללמד אותנו לאן נושבת הרוח. המשימה של הפייסרס פשוטה: לנצח את שני המשחקים הקרובים בבית. אם יעשו זאת – הם יהיו בצד הנכון של ההיסטוריה. רק קבוצה אחת (קבוצת הקאבס של לברון, מול גולדן סטייט בסדרה בה דריימונד גרין הורחק ממשחק 6) חזרה מפיגור כזה בגמר.
וזו כבר סטטיסטיקה שאינדיאנה צריכה להיאחז בה – כאילו היה מדובר במשחק 7 – בכל אחד משני משחקי הבית הקרובים. מספרים, חברים. הליגה הזו היא ליגה של מספרים לא פחות משהיא ליגה של שחקנים. והמספרים, לפחות כרגע, מעניקים יתרון לפייסרס במאבק על התואר. אז אני ממשיך להמר עליהם.
