"אני עדיין בהיי, מרגיש בכל יום שאני מגיע למתחם כאילו אני במנצ'סטר סיטי. אני עף על העוצמות והטירוף. אני מרגיש שאני חי את החלום שלי", כך התוודה בשבוע שעבר חלוץ מכבי חיפה, גיא מלמד, בראיון חלומי לאתר הרשמי של המועדון. האמת היא שמאז הצטרפותו לסיטי בינואר היה למלמד המון זמן לחלום, על הספסל. 90 דקות הוא קיבל רק במשחק אחד מתוך 11, מול קריסטל פאלאס. סליחה, מ.ס אשדוד.
האם זאת מנצ'סטר סיטי שהוא תמיד חלם עליה? בשביל זה שווה לערוך בדיקת סי־טי לראיונות שהעניק מלמד בעבר - ולא לאתר של המועדון שמשלם את שכרו. למשל, באוקטובר 2020, ל־mynet נתניה, אחרי שחתם בסט. ג'ונסון הסקוטית. "אני בהחלט חולם ושואף להגיע לפרמייר־ליג", הצהיר החלוץ השאפתן.
"חד־משמעית אני רוצה להישאר באירופה", הכריז מלמד בראיון לדותן מלאך מ"מקור ראשון" במארס 2021. "ליברפול והפרמייר־ליג, זה החלום הגדול. אני שמח שההחלטה שלי להישאר בסקוטלנד התגלתה כנכונה".
בתוכנית הספורט ברדיו 103fm הוא גם נימק: "יש פה במה הרבה יותר מישראל. יש הרבה העברות באי הבריטי והיה חשוב לי להיכנס לפה". חצי שנה אחר כך חתם בסכנין, שאכן נכללה פעם בשטחי המנדט הבריטי.
לצד החלומות הגנוזים, מעניין לעקוב אחר יחסיו של מלמד עם ברק בכר. הנה, כך הוא סיפר בראיון הדביק והטרי לאתר מכבי חיפה, על שיתוף הפעולה הקודם שלו עם המאמן, בהפועל באר שבע מודל 2017: "השתלבתי בהרבה משחקים והיה לי חיבור מדהים עם ברק, למדתי ממנו המון. לא סתם ברק זה ברק".
הרבה משחקים? חיבור מדהים? אז בואו נבדוק מה אמר מלמד באותו ראיון ל"מקור ראשון", לפני כארבע שנים: "ציפיתי לקבל הרבה יותר קרדיט ודקות משחק, אבל גם כשקיבלתי הזדמנויות, כבשתי שערים והוכחתי את עצמי, זה לא קרה. בשנה וחצי שלי בבאר שבע דיברתי עם ברק בכר אולי פעמיים".
מוסר השכל: כשצריך להחניף למאמן, אי־קבלת קרדיט ואולי שתי שיחות בשנה וחצי הופכות ל"חיבור מדהים". לא סתם ברק זה ברק, ודי ברור מה זה מלמד על מלמד.
איך הם הידרדרו מבר־און לזהבי
"רמת השרון זה מועדון שעיצב את כדורסל הנשים בישראל. וזה אגדות. אורנה אוסטפלד, ואת זוכרת ענת דרייגור וכל השחקניות ששיחקו שם?", כך אמר מגיש יציע הפטפטנות רז זהבי למגישת "חדשות הספורט" מירי נבו, בתום כתבה לא ממש ממצה על פירוק הקבוצה. נבו לא זכרה, וטוב שכך. דרייגור בהחלט עונה להגדרה "כדורסלנית אגדית", אבל לומר שהיא שיחקה ברמת השרון, אם תרצו, זו אגדה. ככה זה כשההיסטוריון הוא מוקיון.
כמה ימים אחר כך ישב זהבי באותו אולפן, ובתום דיון על מינוי מאמנים לנבחרות בהתאחדות הודיע לצופים: "אנחנו לא נרפה עד שנקבל תשובות, כי חובת הציבור לדעת". אז מה אם במדינה דמוקרטית מקפידים דווקא על זכות הציבור לדעת? תחקירן המסרונים ומעוות המציאות זהבי מחייב את הציבור לקבל ממנו מידע.
לפני כמה שנים הפנים של ערוץ הספורט היו של מודי בר־און ז"ל. אוהב ספורט אמיתי ואינטליגנטי, רהוט, קליל, עם חוש הומור. כיום אלה הפנים של רז זהבי. קשקשן, תחמן, נפוח ועילג, שמשחק עם הציבור אמת או חובה, ומפסיד בשניהם.
הטנגו הביזיוני של ארד ופונטי
אליפות אירופה בג'ודו תיפתח היום במונטנגרו. פיטר פלצ'יק, שהיה עסוק לאחרונה בטיול שופוני בצפון אמריקה, ושגיא מוקי לא ישתתפו. למה? כי שניהם עסוקים עכשיו באימונים קדחתניים לקראת השתתפותם במשהו הרבה יותר חשוב: תוכנית הריאליטי "רוקדים עם כוכבים". כל זה, מתחת לאף של הוועד האולימפי בראשות יעל ארד, שבאה מהענף ועושה ממנו צחוק, ויו"ר איגוד היחצנות והשחצנות משה פונטי.
כל זה היה מקובל, כמובן, אילו המשתתפים היו ספורטאים שפרשו, כמו בעונות הקודמות. בעבר נטלו חלק בתוכנית הממוסחרת שני מתעמלים ושני ג'ודאים. אלכס שטילוב זכה במקום הראשון, לינוי אשרם – בשלישי. ירדן ג'רבי, ובעיקר אורי ששון, לא התקרבו לפודיום. הגיוני בסך הכל.
בין התעמלות (קרקע ואמנותית) לבין ריקוד יש הרבה מן המשותף. בג'ודו, מנגד, המטרה להפיל את היריב ולא לפזז איתו בתשוקה, או לרתק אותו ולא את הצופים. רק בריאליטי של פונטי לא ממש חשוב לשמר את הג'ודאים כספורטאים, העיקר לשמרם כסלבריטאים.
זה קרה גם לפני ריו 2021, כאשר אותו ששון, שהפך מאוחר יותר לרקדן מגושם למדי, השתתף בתוכנית "הזמר במסכה", כג'ודוקא פעיל. אף שמדובר בשירה זה היה פחות צורם, כי במשך רוב הזמן הוא חבש מסכה בצורת כדורי פלאפל, בתוך פיתה עם טחינה ועלי חסה. ששון אפילו סיים במקום השלישי (לבד, בניגוד לג'ודו שמחלק שתי מדליות ארד בכל תחרות). את ההשקעה במיתרי הקול על חשבון אימוני הג'ודו ראו כולם באולימפיאדת טוקיו, שם הפלאפל אכל אותה בתחרויות היחידים והנבחרות כאחד.
להיות ספורטאי פעיל ולהשתתף ב"רוקדים עם כוכבים" זו כבר הגזמה מהמקפצה. רק בחודש שעבר, בעקבות כתבה של אסי ממן באתר ONE, גילו בוועד האולימפי והבינו כי לא ייתכן שפלצ'יק מקבל 8,500 שקל בחודש ומוקי 6,000, לא בשביל לחולל עם רקדניות מקצועיות אלא כדי להתמקד בג'ודו. המלגה בוטלה עד תום התוכנית, הביזיון של הוועד האולימפי ואיגוד הג'ודו נותר בעינו. שם התירו לשניים לחלטר ברוטב סלסה, במקום להציב להם אולטימטום: ג'ודו או טוקסידו, איפון או פפיון.
עכשיו נחכה ונראה אם ב"שידורי קשת" יעשו בתוכנית סיום העונה מחווה לעוזרי ההפקה מהשכונה, ויפנו את הרחבה לטנגו משותף של ארד ופונטי, לצלילי השיר "ולנו יש פלאפל".
תגובת הוועד האולימפי: "פיטר פלציק ושגיא מוקי הינם ספורטאים מוערכים ומעוטרים, שהשתתפו במספר משחקים אולימפיים ומלווים ונתמכים ע"י הוועד האולימפי לאורך שנים. חלוקת המלגות לספורטאי הסגלים האולימפיים עוברת תהליך קפדני של אישורים של הצוותים המקצועיים באיגוד, של מנהלי התחומים ביחידה לספורט הישגי ושל חשבות הוועד האולימפי, והם ניתנים בהתאם לקריטריונים שקופים וידועים.
"במידה ואכן הספורטאים ישתלבו בהפקת התוכנית רוקדים עם כוכבים ואכן יקדישו זמן ומאמץ לטובת תוכנית זו, המלגות שלהם תוקפאנה להמשך עונת התחרויות. הוועד האולימפי מכבד את בחירת הספורטאים בוודאי אחרי שנים של קריירה מפוארת ומאחל להם בהצלחה".
דברי חכמים
"זה סגנון שהוא גם התקפי וגם הגנתי"
- הפרשן שייע פייגנבוים מנתח את המערך הרב־תכליתי של הפועל חדרה לפני ההפסד 4:1 באשדוד.
