בלי דונצ'יץ ולברון: שי גולדן בחר את חמישיית העונה ב-NBA

זו הייתה עונת NBA משונה. מרתקת בכל כך הרבה היבטים, אבל הכדורסל? ממש לא בשיאו. הליגה שברה חזק מדי לכיוון של דריל מורי, הג'נרל מנג'ר של פילדלפיה, שהביא את בשורת הכדורסל הסטטיסטי: קליעה לשלוש, גם אם נכנסת רק ב־38 אחוזים, עדיפה על זריקה לשתיים שנכנסת ב־45 אחוזים.

כך נוצר המופע שאנחנו צופים בו כיום – 40 ו־50 זריקות לשלוש במשחק, מה שכבר לפני שני עשורים היה נחשב טירוף מוחלט ואנטי־כדורסל, הפך לסטנדרט. לא במקרה, חמישיית העונה שלי (שלי בלבד) מורכבת משחקנים שכל אחד מהם זרק לסל פי שלושה לפחות מלארי בירד – שהיה קלעי טוב בהרבה מהם. כך או אחרת, ועם הרטינה הזאת מאחורינו – ואלה שמות:

גארד – שיי גילג'ס־אלכסנדר

ה־MVP המסתמן, ומי שאחראי לעונה החריגה של הת'אנדר. 68 ניצחונות (הרביעי בטיבו בהיסטוריה), הפרש נקודות ממוצע הגבוה בתולדות הליגה, והכדורסל הטוב ביותר בליגה (סליחה, קליבלנד). 32.7 נקודות למשחק (מקום ראשון בליגה), 5.0 ריבאונדים, 6.4 אסיסטים ו־1.8 חטיפות (שני בליגה) – שורה סטטיסטית איכותית מאוד. אבל מעבר למספרים – התחושה היא שכל פעם שהוא מקבל את הכדור בבידוד גבוה או בפיק אנד רול, הוא זה שמחליט אם המהלך יסתיים בסל.

ולחשוב שהקליפרס נפרדו ממנו בטרייד המזעזע על פול ג'ורג', כשסטיב באלמר היה עסוק בפנטזיות על אליפות עם קוואי לאונרד וסופרסטאר נוסף לצידו. מהשלושה האלה יצא אחד – גילג'ס־אלכסנדר, ואם יסחוב את אוקלהומה לגמר ה־NBA, הוא ייכנס למועדון שלושת הגדולים באמת – לצד יוקיץ' ויאניס.

גארד – דונובן מיטשל

מיטשל הוא אולסטאר לגיטימי כבר שבע שנים ואחד הגארדים הכי יציבים בליגה, אבל חמישייה ראשונה? לשם עוד לא הגיע, בטח בליגה שבה משחקים סטף קרי, לוקה דונצ'יץ', אנתוני אדוארדס, ג'ה מוראנט, דמיאן לילארד, קיירי אירווינג, דווין בוקר ועוד.

אבל משהו טוב קרה השנה בקליבלנד – קני אטקינסון (מאמן השנה הכמעט ודאי) לקח את מיטשל לשיחה בתחילת העונה, הפקיד בידיו את מפתחות המועדון, וביקש ממנו לחנוך את אוון מובלי ולהכניס יציבות אצל דאריוס גארלנד.

התוצאה? 24.5 נקודות, 5 אסיסטים ו־4.5 ריבאונדים – מספרים דומים לממוצע הקריירה שלו, אבל כאלה שמשקרים קצת: מיטשל זורק פחות (2.4 זריקות פחות למשחק), קולע באחוזים הטובים בקריירה (46.7%), ובעיקר – שומר על הרמה כשהסובבים אותו משתפרים. בקצרה: מיטשל התבגר לתפקיד מנהיג הקבוצה השנייה הכי טובה בעונה הסדירה, ועשה זאת כשהאגו נשאר הרחק מאחור.

פורוורד – יאניס אנטטוקומפו

הדבר הכי מתסכל בקריירה של יאניס הוא התחושה הברורה שהוא שווה לפחות עוד שתי אליפויות, אבל מילווקי לא מצליחה לבנות סביבו סגל מנצח. הפציעות החוזרות של מידלטון, ועכשיו גם לילארד, השאירו את יאניס כמעט לבד בחזית המזרח – מול קבוצות עמוקות יותר. ובכל זאת, הוא ממשיך להיות הדמות הדומיננטית ביותר בליגה בעשור האחרון.

העונה? שוב מפלצתית: 30.4 נקודות (שני בליגה), 11.9 ריבאונדים (שישי), 6.5 אסיסטים ו־60.3% מהשדה. יאניס הוא סמל של יציבות, תחרותיות ונוכחות, וגם בעונה מוכת פציעות (בנוהל אצל הבאקס) הוא משאיר אותה במקום החמישי במזרח – ונראה כמו סיוט לכל קבוצה שתיתקל בו בפלייאוף.

פורוורד – ג'ייסון טייטום

כנראה הסופרסטאר הכי אנדרייטד בליגה היום – ובוודאות הכי אנדרייטד בהיסטוריה של בוסטון סלטיקס. אחרי יחס מעליב מצד סטיב קר באולימפיאדה, ואחרי שג'יילן בראון הועדף על פניו  כ־MVP של הגמר, טייטום נכנס לעונה הזו עם משהו להוכיח – למרות שאין לו באמת מה להוכיח.

26.8 נקודות (חמישי בליגה), 8.7 ריבאונדים (שיא קריירה), 6.0 אסיסטים, וגם שיאים אישיים בחטיפות, חסימות ואחוזים לשלוש – זו הייתה התשובה שלו. כרגיל, הסלטיקס סוגרים עונה שקטה עם 61 ניצחונות ועמדת זינוק מצוינת להגנה על התואר. אולי, רק אולי – אליפות שנייה ברצף תביא לו את הדבר היחיד שהוא עדיין לא קיבל: כבוד.

סנטר – ניקולה יוקיץ'

ה־MVP האמיתי שלי. העונה הזאת הייתה העונה הסטטיסטית הגדולה ביותר שנראה בכדורסל המקצועני. נקודה. המספרים פשוט בלתי נתפסים: 29.9 נקודות (שלישי בליגה), 10.2 אסיסטים (שני), 12.8 ריבאונדים (שני), ו־1.8 חטיפות (שני).
מעולם בתולדות המשחק שחקן לא דורג בטופ 3 בשלוש קטגוריות עיקריות – יוקיץ' עשה זאת בארבע.

תוסיפו לכך 34 טריפל דאבלים, ממוצע עונתי של טריפל דאבל, ואת העובדה שהוא מעולם לא שיחק עם אולסטאר בדנבר – ותקבלו דומיננטיות היסטורית. הוא בקלות שחקן הכדורסל הטוב בעולם, והעונה הזאת כבר שייכת להיכל התהילה של המשחק. אגדה חיה.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות