עד העונג הבא

אחרי שבועיים של הפסקה מיותרת, הכדורגל המקצועני בישראל חוזר. זה החזיר אותי לסיפור הידוע על אותו פרח טיס שהודח מהקורס והתגייס ליחידת הנ"מ, כי אם הוא לא יטוס - אף אחד לא יטוס.

במדינה שלנו המונח שכר ועונש לא פועל לפי ההיגיון הסביר. ליגות הכדורגל המקצועניות כאן (העל והלאומית) פעלו כסדרן, כמובן ללא קהל ביציעים, ולהפתעתי, בסדר כמעט מופתי לאורך חודשי הקורונה המסובכים. השחקנים חיו בקפסולות, וכשהתגלו מקרים בודדים של שחקנים חיוביים או חולים בקורונה (מתוך מאות שחקנים), ננקטו פעולות דחופות ונדרשות של כניסה לבידוד וגם דחייה של משחקים.

למרות הפסקות הליגה בסגרים הראשונים, הכדורגלנים תפקדו לא רע בכלל ועמדו גם פיזית בעומסים התכופים של שני משחקים בשבוע לעיתים קרובות. אבל הכדורגל כאן חולה ושביר, ולמעשה מעולם לא נספר על ידי מקבלי ההחלטות. הוא מאז ומעולם היה פה תת-תרבות ולא אירוע תרבותי אמיתי, כפי שהוא נתפס מעבר לים.

בגלל זה הוא מקבל משאבים דלים לשדרוגו, בגלל זה תשתיות הנוער כאן זניחות ומוזנחות, בגלל זה העתיד לא מזהיר. המשך ההשבתה או סגר רביעי נוסף, כפי שמרמזים כבר יודעי דבר, יחסלו את הענף, שלמרות צלקותיו משאיר בעניינים מאות אלפי אוהדים, שמוצאים בו מפלט חווייתי ותרפיה נפשית לתלאות השנה הקשה מנשוא הזאת.

תסכולם של האוהדים רק גובר כשהם רואים את מדינות אירופה דוגמת איטליה, אנגליה, ספרד וצרפת, ששקועות בבוץ הרבה יותר מישראל מבחינת המגיפה, איטיות מאוד בתהליך החיסון, ועדיין משמרות ללא דופי את ליגות הכדור הבכירות בארצן. אחד ממקורות החמצן של ענפי הספורט כאן הוא הטוטו, שמזרים כ-3 מיליארד שקלים בשנה, ובלי משחקים ומקורות הכנסה הוא גוזר עליהם השמדה.

אז נכון שקבוצות הכדורגל קיבלו החזרים, אבל מדובר באקמול. בלונג - אין לזה תוחלת. העצירה האחרונה של הליגה, נוסף על הקודמות, הופכת את העונה הזאת לחולה בכל מקרה. ספורט לא יכול להתנהל בחוסר רציפות. לאורך שנים ארוכות אחורה, סקרים שנעשו לפני מערכות בחירות לימדו שרוב הכדורגלנים הישראלים מצביעים למפלגות הימין, ובעיקר לליכוד. ועדיין, השבועיים האחרונים שבהם נעצרו הליגות המקצועניות שוב חיזקו את המגמה הידועה והלא מפתיעה כל כך לגבי שחקנינו - אפס מעשה כשצריך למען האינטרס הציבורי.

דווקא הפעם ציפיתי שיעשו "לביתם", אבל קיבלתי פאסיביות מוחלטת וחוסר רצון להשתמש בפופולריות וביכולת ההשפעה הציבורית שלהם כדי לנסות לשכנע את מקבלי ההחלטות לעצור את ההשבתה, שהנזק ממנה גדול בהרבה מהתועלת. רק קולו של צדיק אחד - עידן ורד מבית"ר ירושלים - נשמע, אבל איפה לעזאזל חבריו?

הייתי מצפה גם מבעלי הקבוצות, קברניטי הכדורגל בישראל, אלה שיש להם פרופיל ציבורי משמעותי ומכובד כמו יעקב שחר ואיזי שרצקי, לדפוק על השולחן - הפעם באולפני הטלוויזיה של יונית לוי, תמר איש שלום ודוריה למפל, ולזעוק את זעקתו של הספורט, שסגירתו מגחיכה עוד יותר את מצעד האיוולת הזה.

אז בסוף השבוע ייפתחו, בלי נדר, ליגות העל בכדורגל ובכדורסל. לרגע נרגיש את עצמנו נורמליים, עד העונג הבא.

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות