בית''ר ירושלים היא אסירה של בעיות. בעלים שנחשד בפלילים, מכת קורונה, פציעות, כמו אסיר שהורשע בכל הסעיפים. במצב הזה בית''ר הגיעה למשחק החוץ שלה מול עירוני ק"ש. לכל הבעיות שלה נוסף גם מהפך של המקומיים (סמואל בראון 52, זיו מורגן 79) אחרי יתרון מוקדם של לירן רוטמן (4).
זה הרגיש כאילו בית''ר מנסה לשנות גזר דין אחרי שעברה כל ערכאה משפטית שקיימת. איכשהו, נגד כל מה שכתוב בספר החוקים, בית''ר הצליחה להשוות משער של אופיר קריאף (89). בית''ר סובלת, נמקה במצב הכי קשה שיש, אבל מנסה לשרוד נגד כל סיכוי. מהמקום הכי נמוך, הקבוצה של יוסי מזרחי מנסה לקום.
זה עצוב לראות מועדון כמו בית''ר במצב הזה, אבל לעיתים מרגיש כאילו למועדון הגדול מהבירה יש מנגנון אוטומטי שמוביל לאותה הסיטואציה בכל כמה שנים. מתחיל הבעלים חדש, התלהבות, ציפיות, השקעה ואז שקיעה איטית ועד החורבן המוחלט. לק"ש אין את הבעיות הקיומיות של בית''ר.
הבעיה היחידה, אולי, היתה שהקבוצה של סלובודן דראפיץ' הגיעה פייבוריטית ולא כל כך ידעה איך להתמודד עם הסיטואציה. אבל כשבק"ש רואים מה קורה בצד השני, זה לא באמת מרגיש כמו בעיות.
