שלוש שנים חלפו מאז הניצחון של מכבי נתניה בפנדלים על הפועל באר שבע בשמינית גמר גביע המדינה. השחזור כמעט התרחש הערב כאשר המשחק בין הקבוצות היה בדרך לפנדלים, אלא שמספר שניות לפני השריקה לתום 120 דקות, שגיב יחזקאל כבש ושלח את ב"ש לרגע הגמר.
המשחק בנתניה היה מבולגן, עם הרבה מצבים, הרבה טעויות, שער עצמי, שער מהסרטים, בקיצור משחק משוגע. לכל מחצית או לכל הארכה היה את הסיפור שלה. אז בואו וננסה לעשות קצת סדר.
מי שראה את נתניה של המחצית הראשונה נזכר במשחקים הראשונים העונה של בני לם על הקווים. היהלומים לחצו גבוה, שיחקו בנגיעה, יצרו אין סוף מצבים, והיו חייבים להבקיע לפחות עוד שער נוסף אבל הם היו נאיבים, כהרגלם, והסתפקו בשער עצמי של איאד אבו עביד.
ב"ש נראתה במחצית הראשונה אומללה. היא לא היתה קיימת והתחושה היתה שזה המשך ישיר לתצוגה החלשה בהפסד נגד מכבי תל אביב אבל איתי שכטר הצליח לכבוש ולכפות שוויון. במחצית השנייה הופיעה באר שבע אחרת לגמרי, שהגיעה למצבים טובים מול דני עמוס, שראה טיל אדיר של איתי שכטר חודר לרשת העליונה שלו. מלבד השיפור של ב"ש קיבלנו במחצית הזאת גם עשרות איבודים וטעויות שלא מתאימות לשתי הקבוצות.
המשחק נכנס להארכה ונתניה ניסתה בדקות הראשונות של הארכה הראשונה להשיג את שער הניצחון אבל המצבים שלה היו פרווה. כשהמשחק היה נראה גמור ובדרך לפנדלים, בדיוק כמו לפני שלוש שנים, הגיע שגיב יחזקאל שקיבל כדור עומק, חדר לרחבה והבקיע שער ניצחון דרמטי לקבוצה של רוני לוי.
