"וואו, ממש לא ציפיתי לטלפון מישראל, אני שמח שזוכרים אותי שם", פתח גארי קגלמאכר את הראיון הבלעדי שהעניק ל"ישראל היום".
האמת? קשה לשכוח אותו. האורוגוואי בן ה־33 הוא השחקן האחרון שכבש בניצחון ליגה של מכבי חיפה על מכבי ת"א (אלירן עטר כבש קודם לכן). זה היה אי שם לפני 1,895 ימים, ב־25 באוקטובר 2016. יותר מחמש(!) שנים. ואז התחלנו לדבר.
אני מתקשר אליך כי אתה השחקן האחרון שכבש בניצחון של מכבי חיפה על מכבי ת"א בליגת העל.
"אתה מדבר ברצינות?"
כן כן, עברו יותר מחמש שנים. אמנם מכבי חיפה ניצחה בגביע המדינה, באלוף האלופים, אבל בליגה עדיין לא, מאז.
"זה פשוט מטורף. אני באמת לא יכול להאמין לנתון הזה, אבל אם אתה אומר - אין לי ברירה. באמת הם לא ניצחו? גם לא בבית?"
לא.
"וואו, אני ממש מקווה שינצחו במשחק הקרוב. מתי זה קורה?"
מחר (השיחה נערכה אתמול). אצטדיון סמי עופר כבר סולד אאוט ויהיה מלא ב־30 אלף צופים.
"אני מאמין שהפעם הם יעשו את זה. לפי מה שאני יודע, מכבי חיפה זו הקבוצה הכי טובה בישראל. אני זוכר גם שהם המועדון הכי גדול בישראל, כמו פניארול (קבוצתו הנוכחית; ל"נ) באורוגוואי. הם אלופים, משחקים בבית, ואני מאחל להם הצלחה".
היית רק שנה אחת בישראל, אבל מעבר לשער מול מכבי ת"א, זוכרים אותך כשחקן איכותי מאוד. מה אתה זוכר מהתקופה שלך פה?
"לפעמים אוהדים שולחים לי הודעות לפני משחקים. אולי זאת לא היתה החלטה הכי טובה שלי לעזוב, אם הם אהבו אותי כל כך אחרי עונה אחת בלבד. אני מרגיש פספוס בחיפה. היה לי טוב, זה מועדון עם התנאים הכי טובים, האוהדים הכי טובים, האצטדיון הכי טוב. גם המשפחה שלי אהבה מאוד. כשהגעתי היה טור־כריסטיאן קרלסן, הוא הביא אותי כקשר, ואז הציבו אותי כבלם וכמגן ימני, אז לא היה לי קל. הייתי חייב להתמודד עם זה".
עזבת בעונה שגיא לוזון אימן. למה, בעצם?
"לפעמים זה מוזר לי לחשוב כמה טוב היה לי בישראל. עזבתי בגלל המאמן בזמנו, הוא לא רצה אותי. המועדון לא דיבר איתי ואמר לי 'תישאר', אלא נתן גב למאמן. האמת היא שככה צריך, כי המאמן הוא זה שקובע. יכול להיות שהייתי צריך לחכות קצת, כי הבנתי שאחרי חודשיים הוא פוטר. יכול להיות שהייתי משחק במכבי חיפה עד היום, אי אפשר לדעת. זה כדורגל".
בגיל 33, הבלם הטוב באורוגוואי
אלא שאחרי השחרור מגיא לוזון, קגלמאכר עבר לקורטרייק הבלגית. גם שם הוא הצטיין, החזיק שלוש שנים, לפני שחזר למולדתו אורוגוואי, שם זכה השבוע בתואר שחקן ההגנה של העונה, בגיל 33. "זה כבוד גדול לזכות בתואר הזה", מסביר קגלמאכר, "נבחרתי גם להיות בין ה־11 הטובים ביותר בליגה. בכל שנה בוחרים את שחקן ההגנה של השנה 100 עיתונאים, ו־85 מהם בחרו בי, זה אומר הרבה. זכינו בשני תארים, הקבוצה שלנו פשוט מצוינת. פניארול היא המכבי חיפה של אורוגוואי, המועדון הכי גדול, שבכל עונה חייב לזכות בתארים".
הרגשת פספוס במכבי חיפה?
"כן. אני מדמיין משחקים שלהם מול 30 אלף אוהדים באצטדיון - ויש לי תחושה אדירה בגוף. מהרגע הראשון המועדון הזה עזר לי המון ותמיד היה שם עבורי. הערב ההוא שבו ניצחנו 0:2 את מכבי ת"א היה פשוט מדהים, ואחריו האוהדים הלחינו עבורי שיר. זה משהו שלא אשכח".
השחקן היחיד ששיחק איתך בהרכב וששייך גם הוא לקבוצה הנוכחית הוא נטע לביא. היום הוא הקפטן, אבל פציעה תמנע ממנו לשחק. מה אתה זוכר ממנו?
"ראיתי את נטע כשחקן צעיר ושקט, אבל כזה שעובד קשה, מתכונן למשחקים בצורה מקצוענית. הוא היה בהרכב וידעתי שמחכה לו עתיד טוב. אני לא מופתע שהוא הקפטן, זה אומר הרבה על האופי שלו. אני ממש שמח בשבילו".
איך היית רוצה לסכם את הראיון?
"במילים 'קדימה מכבי'. אני מאחל להם הצלחה, ושסוף־סוף ינצחו במשחק מול מכבי ת"א".