מכבי ת''א ניצחה בק"ש 1:3 הוא משפט טרוויאלי בעשור האחרון. זו שורה רטורית כמעט כמו תאריך בעיתון או לכתוב שם במבחן.
אבל היה משהו אחר בניצחון הזה. זו לבטח המכבי ת''א הכי פחות מרשימה שניצחה את עירוני ק"ש בעשור הזה. דף הסטטיסטיקה בסיום הראה, שימו לב, 57 איבודים כדור לחניכים של ברק יצחקי. זה נתון קשה לעיכול כשמדובר במכבי ת''א, אבל רמת המשחק משקפת אותו. מצד שני, עידן פוסט ואן לוון החל ברגל ימין.
היה מוזר לראות את ברק יצחקי מעביר משחק. הקפיצות שלו בשערים שכבשו הצהובים היו לא רק על הניצחון ושחרור הלחץ הרב שהצטבר תחת ההולנדי, שצפה במשחק מביתו שבהולנד. יצחקי אחראי על בניית הקבוצה הזאת לא פחות מוואן לוון. אבל זה כדורגל, ואיכשהו, אחת בבית והשני עומד על הקווים. אם זה קרה פעם לג'ורדי קרויף, אז זה יכול לקרות גם ליצחקי.
צריך להחמיא למכבי ת"א על דבר אחד שאי אפשר לזלזל בו. במצב הלחץ בו הם הגיעו לק"ש ובפיגור 1:0 (איתמר שבירו, 28), הם הצליחו להפוך את התוצאה. לא בטוח שמעניין את מיץ' גולדהאר איך זה קרה, אלא רק העובדה שמשהו ייצב את הספינה שלו, ששקעה כאילו הוליכו אותה סלעים ולא שחקני כדורגל.
ברנדלי קוואס (45), לואיס הרננדז (68) ואוסאמה חלאילה (94) הפכו לאורחים. מנגד, ק"ש לא נראתה הרבה יותר טוב מהיריבה שלה, אבל ממנה אין הרבה ציפיות. לפחות היה הפנינג שהוציא קצת קהל מהבית, על פי הנתונים, כמעט 1,500 מקומיים. זה לא הרבה במונחים של בלומפילד או סמי עופר, אבל כמות יפה במקום שידע גם דו ספרתי בקהל בשנים האחרונות.
