אנשי המכירות בחנות המזכרות של סלטיק יודעים לזהות את הישראלים שנכנסים פנימה. "שלום" קרא אחד מהם, מיד עם כניסתי במרכז העיר גלזגו. "ליאל עבדה או ניר ביטון" שאלה מוכרת ג'ינג'ית מחוייכת, עניתי שאני אכן מישראל, אבל רק הגעתי לבקר ולראות את החנות מקרוב.
בהמשך, הציגו את עצמם ג'ינה וליאם, שני צעירים, מנויים של המועדון, שפשוט עובדים בחנות כי הם אוהדים את הקבוצה. "לעבוד בשביל סלטיק זה לא בשביל הכסף, זה בשביל הלב. אם הלב עובד הכל בסדר, אפשר להמשיך לחיות". כן, כך מתייחסים כאן לכדורגל, ומיד נחזור לקשר הישראלי של כל הסיפור.
ניר ביטון משחק בליגה הסקוטית כבר 8 שנים. "הוא אחד משלנו" הסבירה גי'נה. לגבי ליאל עבדה, הם מיד מדקלמים את מילות השיר החדש שלו ביציעים: "יש לנו את עבדה, הוא באגף, יש לנו את קיוגו (עוד רכש של סלטיק) שעושה את שלו, אנג'י הוא המנהיג שלנו, אנחנו הולכים אחרי סלטיק, בכל רחבי העולם".
בהמשך, מסבירים אנשי סלטיק, שהם מראים אהבה לשחקנים מכל רחבי העולם, שכן הם ילכו ויתמכו במועדון בכל פינה על הגלובוס. "עבדה עוד צעיר, אבל הוא שחקן פנטסטי" החמיא ליאם, והתפנה לומר כמה הכישרון שלו שווה, מעבר ל-4 מיליון היורו ששולמו עבורו ללוזונים: "החולצות של עבדה נמכרות נהדר. אנשים אוהבים אותו כאן, אז אתה רוצה חולצה שלו גם עבורך?".
בסוף קניתי חולצה עבור הבן שלי, לא היה נעים מליאם וג'ינה, ג'ינג'ית טיפוסית שמבהירה מיד את היותה אירית ולא סקוטית, לקראת המשחק בשבת מול הנבחרת המקומית. "ברור שאנחנו בעד סקוטלנד, אבל אנחנו ממוצא אירי וזה מה שמייחד אותנו כאן בגלזגו. כולנו אוהדי סלטיק".
ומה יהיה לקראת שבת? לאנשי המכירות של סלטיק חשוב ששחקני הקבוצה שלהם יצליחו, אבל בסוף - שסקוטלנד תנצח. "עבדה חייב לשחק? הוא הכי טוב בהתקפה שלכם?" תהה ליאם. הסברתי שיש את ערן זהבי, מונאס דאבור ושון וייסמן לפניו והוא לא הכיר אף אחד מהם, רק הצהיר: "אם יש לכם שלושה שחקנים טובים מעבדה, אתם תנצחו את סקוטלנד". את זה קניתי מיד.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו