קשה לראיין שופט ישראלי ששפט ביורו בלי לפתוח עם השאלה הבנאלית ביותר - מה היתה ההרגשה ברגע שבו עלה למגרש. אוראל גרינפלד עשה היסטוריה כשניהל את המשחק בין הולנד לאוסטריה ביוהאן קרויף ארנה. גם התשובה של גרינפלד אולי בנאלית, אבל היא מסבירה היטב את מצבנו במעמדים מן הסוג הזה.
"הרגשתי שמדינה שלמה דוחפת אותי", הוא מספר בראיון בלעדי ל"ישראל היום", "בפעמים בודדות מאוד הרגשתי תמיכה כזו, והיא באה מכל מקום אפשרי בישראל. זאת הסיבה שההרגשה בצוות היתה שאנחנו מייצגים מדינה שלמה".
איך זה בא לידי ביטוי?
"קיבלתי עשרות הודעות מישראלים באמסטרדם שאמרו לנו 'בואו, ניפגש, נשב'. הציעו לנו לבלות ולשתות, אפילו היתה מדריכת טיולים ישראלית שהציעה לקחת אותנו לסיור באמסטרדם. קשה לי לתאר במילים את ההרגשה. כל האוהדים רוצים שנצליח. פה זו לא קבוצה, אז זה מדהים. לפני כמה חודשים לחצו עלי שאפתח אינסטגרם. שם אנשים מכל העולם שמו תמונות שלי עם דגל ישראל - זה כבוד כפול מבחינתי".
ניהלת משחקים של נבחרות כמו הולנד ואיטליה, שחקנים מהטופ העולמי. מול שופט ישראלי הם מרשים לעצמם להתנהל בהתנשאות?
"לא משנה מה יחשבו, אני גאה להיות ישראלי. מי שמסתכל עלי כישראלי רק הופך אותי לגאה יותר. ליד כל שיבוץ כתוב שאני מישראל - וטוב שכך. ברמות האלה השחקנים יודעים עלי הכל, הם בודקים כל דבר. אנשי סקאוט, מאמנים, כולם לומדים עלינו. הם גם רואים אם שפטתי קבוצה זו או אחרת ומה הרזומה שלי".
ואז מגיע האירוע במשחק של הולנד, ספק פנדל. מה עובר לך בראש?
"זו היתה הדקה התשיעית, באירוע שהיה פנדל או לא לזכות הולנד. הם קפצו עלי וראו אותי רגוע ושלו. הם אינטליגנטיים מאוד, כך שראו שאני לא לחוץ. זה אירוע קטן שיכול להשליך על כל המשחק, ו־90 אחוז זה מה שאתה משדר. במשחק השני בין איטליה לוויילס נהניתי בתור שופט רביעי, לחוות את החוויה ממקום אחר".
נראה שהמרחק בין שיפוט ביורו לשיפוט בכדורגל הישראלי הוא שמיים וארץ; המהירות, קבלת ההחלטות בנושאי שיפוט המסך.
"בארץ יש לך שני שופטי מסך ועוד מפעיל, כלומר שבעה שופטים בסך הכל. ביורו יש 12 בסך הכל, כולל שופט מחליף. זו ממש קבוצה שצריך להכין אותה למשחק. האתגר הנוסף הוא שאין לנו 'צוות אורגני' מישראל. היה שופט פולני, היו שופטים מאיטליה, מאנגליה - וכל אלה צריכים לנהל יחד משחק. ההצלחה הגדולה במשחק של הולנד היתה שאירוע VAR הסתיים בתוך 15 שניות. אופ"א מציינת את זה כאחד האירועים המוצלחים ביורו".
אירוע שנבדק ב־VAR ביורו לוקח 15 שניות, ובישראל לפעמים שש דקות. למה?
"ביורו, וגם פה בארץ, לפעמים יש תקלות. לפעמים יש פערים טכנולוגיים ופערים של כוח אדם. בארץ, כשאני משמש שופט מסך, צריך לחכות להפסקה במשחק. ביורו ההבדל הוא שזה קורה תוך כדי המשחק. והדבר הכי חשוב - במשחק שלנו ביורו היו 40 מצלמות, בארץ יש בין שש ל־12. השופט הפולני ששפט איתי שכנע אותי שההחלטה על הפנדל בהולנד היתה טובה, כשסיפר לי שהאתר והעיתון הכי נוקשים בפולין כתבו שהשיפוט היה מצוין".
ומה אמרו הממונים עליך? זה לא פחות חשוב.
"בסיכום שלי עם השופט שלי מאופ"א היו שני מסרים: להיות מוכן לעונה הבאה בליגת האלופות, כי משופט שהיה ביורו יש ציפיות, ושממשיכים במגמת עלייה, ושרק ארבעה שופטים מהיורו יהיו במשחקים האולימפיים - ואני אחד מהם".
"אחותי שמרה עלי"
לגרינפלד אין זמן לנוח, כי בשבוע הבא הוא יעלה על מטוס לטוקיו. זו קריירה בינלאומית שהשופט בן ה־38 חלם עליה, אבל היא החלה ברגע הקשה בחייו. אחותו יהלום ז"ל נהרגה בתאונת דרכים לפני נסיעתו הראשונה. "זה היה טורניר בצרפת", הוא נזכר, "השבעה הסתיימה, ויום לאחר מכן המראתי. מאז היא איתי לאורך כל הדרך".
על הרגע הקשה בחייו: "השבעה של אחותי יהלום ז"ל הסתיימה, ויום לאחר מכן המראתי לטורניר בצרפת. מאז היא איתי לאורך כל הדרך"
גם כשעלית על המגרש ביוהאן קרויף ארנה?
"היא היתה איתי ביג טיים. ברגעים כאלה אתה ממקד את עצמך, אז אחד הכלים שלי זה הידיעה שיש מי ששומר עלי. היא בהחלט שמרה".
אתה מתרגש לקראת טוקיו?
"בהחלט. הפעם אני לא מייצג רק את ישראל, אלא גם את אופ"א. זה כבוד גדול. מדובר בארגון הכדורגל הכי גדול בעולם".
אתה יודע, יש מין פרצופים כאלה של שופטים - מהולנד, מגרמניה, מאנגליה ומצרפת - שאוהדי הכדורגל זוכרים. רואים אותם בכל המשחקים הגדולים, כמו קולינה בזמנו ואחרים. אתה יכול להיחקק כמו הפרצופים האלה?
"השאיפה שלי היא להיות פרצוף שהוא לא אפיזודה חולפת. תשאל אותי מה ההישג שאני חותם עליו? בעוד שלוש שנים להיות שוב ביורו. זה אומר שעד אז אשפוט ברמות הגבוהות ויגיע לי להיות בטורניר הבא. זה לא רק לסמן 'וי', זה הרבה מעבר".
למה לא אמרת - לשפוט במונדיאל בשנה הבאה?
"מי אמר שלא? זה השוני בין התפיסה האירופית לבין התפיסה בישראל. פה רוצים כאן ועכשיו, שם מסתכלים על מטרות רחוקות יותר. להיות במונדיאל זו מטרה, אבל צריך להיות טוב בדרך לשם. למונדיאל מגיעים שופטים בודדים מאירופה. הפרצופים שדיברת עליהם. מתוך 18 השופטים שהיו ביורו - יותר מעשרה היו מעל גיל 40 ושישה מהם בני 45 פלוס. אלה אנשים שיש להם מעטפת צמודה לאורך כל הדרך".
החלטת להיות שופט מקצוען, ללא עבודה נוספת, אז למה אין לך תנאים כאלה?
"מ־2015 לא עבדתי ואני מתעסק רק בשיפוט. זו החלטה שלי ורק שלי, ואלמלא הדבר הזה לא הייתי מגיע לאן שהגעתי. אנשים בכירים מאוד באיגוד השופטים אמרו לי לא לעשות את הצעד הזה, אבל אמרתי שלא אעשה שום דבר שיכול למנוע ממני לייצג את המדינה שלי".
אבל עכשיו אתה שופט באירופה, וזה משתלם לך כלכלית יותר מאשר עבודה בישראל, לא?
"חד־משמעית לא. לא פחות חשוב זה המסביב, המעטפת, העבודה עם אנשי המקצוע הצמודים שאני עובד איתם לבד, המנטורים האישיים, התזונאי הצמוד, מאמן הכושר ואפילו הדאגה לחסויות ולספונסרים שעוזרים לי. אני רוצה שבעוד כמה שנים יהיו פה עוד כמה שופטים ברמות הכי גבוהות, וכדי שזה יקרה צריך את המעטפת המושלמת - כמו שיש בחו"ל".