אורי מגבו: "הכדורגל הציל אותי מהפשע"

החיים של הכדורגלנים, ברוב המקרים, נראים לנו נוצצים מדי. הם מסתובבים ברכבים מפוארים ועם שעוני יוקרה ומתעדים חופשות חלומיות, אבל המצב האמיתי של יותר מחצי משחקני ליגת העל רחוק מזה. תשאלו את אורי מגבו, שעבר דרך מפרכת מהליגות הנמוכות עד שזכה להכרה בשנתיים האחרונות בבית"ר ירושלים. אבל מתברר שגם בפסגה החיים לא תמיד קלים ונוחים.

סיפורו האישי של אורי מגבו צריך להוות מקור השראה לצעירים. העלילה המרכזית: איך אפשר להגיע מנקודת פתיחה נמוכה ביחס לשאר האוכלוסייה עד להגשמת החלום של כולם - בצמרת הכדורגל הישראלי. "הכדורגל הציל את חיי", מצהיר המגן בראיון בלעדי ל"ישראל היום", "הכדורגל הציל אותי מהפשע בשכונה. גדלתי בבת ים, שבאותם ימים לא בדיוק היתה סביון".

עוד נחזור לסיפורו המרתק, אבל נתחיל בכדורגל. יותר מדי רגעי אושר לא היו השנה לאוהדי בית"ר, אבל הרגע היחיד שבו הרגשות התפרצו הגיע בחודש אפריל, בתיקו 2:2 נגד בני יהודה. "לא האמנו שאפשר לחזור במשחק הזה", נזכר מגבו, "נראינו קטסטרופה, ואז מכלום מרקו יאנקוביץ' כבש בדקה ה־90. בדקה ה־93 קיבלנו בעיטת קרן, השוער נתנאל דלויה עלה, עידן ורד נגח למשקוף, ובמאית השנייה הכדור הגיע אלי. דחפתי אותו עם הפקקים וראיתי אותו נכנס פנימה בהילוך איטי. זה היה טירוף. אחרי הגול השופט שרק לסיום. זה היה קוסמי, משהו מלמעלה".

הרגשתם שנשארתם בליגה?

"אוהדי בני יהודה שלחו לי קללות ואמרו שהורדתי אותם ליגה, אבל אני עונה להם ולכל מי ששואל אותי: 'אם אנחנו לא משווים במשחק הזה - היינו יורדים ליגה', כי לאחר מכן שיחקנו נגד הפועל ת"א ובני סכנין, שאנחנו יודעים מה זה משחק מול בית"ר עבור הקבוצות האלה. היה לנו הרבה מזל העונה שלא ירדנו".

מה לא עבד?

"אני חושב שהרבה שחקנים שיחקו בשביל עצמם ולא הצלחנו להפוך לקבוצה. תסתכל על השמות, אלה שמות שבקלות אתה יכול לחשוב שהם רצים לפלייאוף העליון ומתמודדים על אירופה, אבל לא הצלחנו להפוך ליחידה. תמיד חשבנו שיהיה בסדר ולא אמרנו לעצמנו, זהו, חייבים לקחת נקודות".

איך דווקא אצל סלובודן דראפיץ' ושי ברדה, שתחתם פרצת, מיעטת לקבל דקות?

"במשחקים הקריטיים הם נתנו לי לשחק, אבל היה קטע שהבקעתי ואז במשחק שלאחר מכן הייתי בחוץ. אני לא יודע למה הם התהפכו עלי. יכול להיות שרצו לקדם שחקנים אחרים או שהיו להם סיבות אחרות, תצטרך לשאול אותם. למרות הכל, הבקעתי ארבעה שערים ובישלתי פעמיים בשליש עונה, שמבחינת מספרים זה מטורף".

מגבו יכול לכתוב ספר על הקריירה שלו ובכלל על חייו. הוא האפוטרופוס של שתי אחיותיו הקטנות שסובלות ממוגבלות שכלית התפתחותית, נלחם בשבילן בבתי משפט, ברווחה ואיפה לא. בשנתיים האחרונות אביו סובל ממחלה, וכמו שבטח שיערתם - הוא שם בשבילו בכל רגע. והילדות שלו? היתה לא קלה, בלשון המעטה.

"אמא שלי היתה אם יחידנית. היתה לנו קצת עזרה בדיור, אבל לא היה כסף", נזכר מגבו, "בגיל 9 לקחו אותי כמה חברים לאימון ניסיון במכבי יפו, והמאמן אהב אותי. אמרתי לאמא שרוצים אותי, אבל היא אמרה, 'הלוואי שיכולתי לתת לך, אבל כרגע אין'. הם הביאו לי תיק, נעליים וגרביים, והמאמן אמר שייתן לי מלגה כך שלא נצטרך לשלם. חזרתי הביתה מבסוט, אבל הייתי חייב להגיע לאימונים באוטובוס מבת ים ליפו, וגם כרטיסייה עולה כסף, אז פשוט ויתרתי על הכדורגל. כרטיסייה בשבילנו היתה מותרות. הבנתי שזה המצב, ובאותו רגע לא חשבתי שיום אחד אהפוך שחקן מקצועני".

מתי התחלת לשחק כדורגל?

"בגיל 15, אז כבר עבדתי והיה לי קצת כסף. רצינו ללכת לאימון בהפועל ת"א, ובסוף נסענו באופניים למכבי יפו וקיבלו אותנו. בהמשך העלו אותי לבוגרים והיה לי חוזה של 1,200 שקלים. קיבלתי גם כסף ועזרה מהצבא, אבל הייתי חייל בודד כי אמא נסעה למצוא את מזלה באנגליה. הייתי צריך כסף כדי לחיות, כי גם יפו לא נתנו לי את הכסף איזה חצי שנה. סדר היום שלי היה כזה: בבוקר צבא, בצהריים־ערב אימון, ובלילה עבדתי בסופרמרקט. במשך שמונה או תשעה חודשים ישנתי שעתיים בלילה, ורק בשישי־שבת הייתי נח כמו שצריך. הייתי חייב כסף כדי לחיות. אני לא יודע מה היה קורה לי אם הייתי ממשיך ככה עוד כמה חודשים".

חשבת לפרוש מכדורגל?

"תמיד שאלתי את עצמי, למה אני צריך את כאב הראש הזה? אמצא עבודה ולא אצטרך לדאוג איך אני גומר את החודש. אבל בכל פעם שהגעתי להחלטה שזהו - האהבה לכדורגל ניצחה ולא נתנה לי לוותר על החלום. היום אני אומר לכל ילד שגם אם אין לו כסף, אסור לו לוותר על החלום. בצבא הכרתי את אשתי, גבריאלה, והיא דחפה אותי והיתה שם כל הזמן".

מליגה ב' לפסגת הכדורגל הישראלי

מגבו מצא את עצמו ברמת אליהו מליגה ב', ולאט־לאט הגיע להפועל ראשל"צ מהלאומית, אחר כך למ.ס אשדוד והכח עמידר ר"ג, עד שמצא את מקומו באופן קבוע בליגת העל בשנים האחרונות. אבל גם בקבוצה בכירה בליגת העל, בית"ר ירושלים, חווה מגבו קשיים. כמו שכבר הבנתם, לוותר לא בלקסיקון שלו.

"כשהגעתי לבית"ר ויתרתי על חצי מהכסף שלי בעירוני ק"ש, כי איזי סיכם איתי על פיצוי שישלים לי קצת. באתי בשכר ממש נמוך, ויוסי בניון הבטיח לי שבעונה השנייה, אם ירצו אותי, השכר ישודרג", מספר מגבו, "שיחקתי, הבקעתי בגמר גביע הטוטו נגד מכבי ת"א - ואז הגיעה הקורונה. קיצצנו 30% משכר הברוטו. בהתחלה אמרו שלא יפגעו בשחקנים עם החוזים הנמוכים, אבל ראינו שכולם מקצצים, וזה מה שעשינו. בית"ר מימשו את האופציה עלי, ואז הגיע ההפסד המביש לטאוטה, שעליו משה חוגג רצה לקנוס אותנו. בניון תמיד היה איתי גבר, והבטיח לי שלא יקצצו לי יותר מ־10%, אבל אז הוא ורוני לוי עזבו ולא היה עם מי לדבר. בסוף שוב קיצצו 30% מהשכר. זו היתה שנה קשה. אני נשוי עם ילדה, משכנתא, התחייבויות. לקחתי כסף מהחסכונות של הילדה שלי, מהעתיד שלנו ושלה".

נפגעת מההצעה של בית"ר?

"ביקשתי את מה שהרווחתי בק"ש, והם רצו לתת לי את אותו שכר נמוך שקיבלתי במשך שנתיים. להיפגע אני לא נפגע, אבל בגלל שבית"ר קיבלה אותי כמעט בחינם, חשבתי שייתנו לי הצעה טובה. גם מה שאני מבקש זה פחות מהממוצע. אני אף פעם לא הרווחתי 150 אלף יורו או סכומים כאלה. אני לא יכול להרשות לעצמי עוד עונה כזאת, אחרי שלקחתי כספים מהחסכונות של הילדה שלי. אבל אני רוצה להמשך לשחק בבית"ר".

מה אתה חושב על מחאת האוהדים נגד חוגג?

"אני מגנה כל סוג של אלימות, וחושב שאם תדבר ולא תצעק - יקשיבו לך יותר. שני הצדדים, הקהל וחוגג, רוצים לטובת הקבוצה, כל אחד בדרך שלו. חוגג השקיע הרבה מאוד כסף".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

ביום ראשון אמורה בית"ר לפתוח את אימוניה לקראת עונת 2021/22, כנראה ללא מגבו, אבל הוא שומר על אופטימיות ומאמין - ורוצה - שהדברים יסתדרו. אם לא, הפועל ת"א, הפועל חדרה וקבוצה מהליגה הבכירה בקפריסין ישמחו לחטוף אותו.