מכבי חיפה פתחה את עונת 2026/27 תחת לא מעט סימני שאלה לגבי יכולתה להשאיר מאחור את התקופה הלא מוצלחת של שלוש העונות הקודמות. אלו הגיעו לשיא שלילי בעונה שעברה, עת הקבוצה סיימה במקום החמישי בליגת העל, ולראשונה זה שנים לא השיגה כרטיס לאחד המפעלים האירופיים.
אחרי שישה מחזורים, כמעט כל הסימנים מראים שלברק בכר יש מספיק כלים להוביל את הירוקים לדרך חדשה. למרות הפסד 3:1 למכבי תל אביב, ולמרות שחמש הניצחונות הושגו מול קבוצות מהחלק התחתון של הטבלה, חומר השחקנים שעומד לרשותו יכול לרוץ בצמרת הגבוהה.
החלק הקדמי כולל שחקנים כמו ברוניניו ופדרו ברזאו המלהיבים, שיכולים לפצח כל הגנה, גם של הגדולות. הקישור נראה יציב וקשוח. כל עוד עלי מוחמד כשיר, הוא מחבר את מרכז השדה שניצב כחיץ מסייע בין התקפת היריבה להגנה החיפאית.
התשובה מחכה באיטליה
השאלה הגדולה היא, האם כל אלה, יחד עם עומרי גלזר כשוער נבחרת מנוסה, מספיקים למכבי חיפה כדי לעשות עוד צעד אחד קטן-גדול קדימה, ולהפוך מאחת שמדגדגת את המקום הראשון, לכזו שתהיה חלק ריאלי מהמירוץ לאליפות, שנכון לעכשיו נמצאות בו מכבי תל אביב, הפועל תל אביב והפועל באר שבע.
התשובה היא חד משמעית כן, אבל לשם כך בכר זקוק לעוד חיזוק בחוליה האחורית. הצירוף של אלי דסה לעמדת המגן הימני נחשב להברקה. קפטן נבחרת ישראל רק צריך להיכנס לכושר משחק והתרומה שלו תורגש.
עם זאת, דסה לא יספיק. העמדה שהירוקים חייבים לשדרג היא זו של הבלם. יש לה שם כשרונות, אבל לא עוגן מנוסה ומוכח - כמו עמרי גאנדלמן, שהיא צריכה לעשות הכל כדי להביאו בחלון ההעברות הקרוב בינואר.
גאנדלמן אמנם השתדרג מקצועית, כשהצטרף בינואר 2026 ללצ'ה, ואף עזר לקבוצה האיטלקית הקטנה להישאר בליגה הראשונה. עם זאת, העונה הוא ממעט לקבל קרדיט ושיחק מתחילתה רק 12 דקות בליגה - ספק אם ירצה להמשיך ולבזבז את זמנו בעיקר על הספסל.
זה הזמן של יעקב שחר לפתוח שוב את הארנק, כפי שהבטיח שיעשה, להפעיל לחץ על גאנדלמן, תוך הסבר שהכי טוב בבית, בישראל, ולהנחיתו כאן בעוד שלושה חודשים. כולם ירוויחו. הוא לא יתפוס משבצת של שחקן זר, יחזור להיות שחקן הרכב, ויוכל להפוך לבורג מרכזי בשינוי הקטן שמכבי חיפה צריכה לעשות. אולי זה ייגמר באליפות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו