אחד ממשחקי הכדורגל החשובים ביותר שנערכו ביום חמישי האחרון היה הדרבי התל אביבי. רק שהפעם, אצל הנשים. המשחק בין הפועל תל אביב למכבי תל אביב הסתיים ב־0:0, ועל הנייר היה אמור להיות חגיגה של כדורגל. בפועל, היציעים נותרו כמעט ריקים.
אפשר לדבר הרבה על הסיבות לכך שכדורגל הנשים בישראל עדיין מתקשה למשוך קהל, אבל למשחק הזה כמעט שלא היה סיכוי מלכתחילה. הדרבי יצא לדרך בשעה 16:35 אחר הצהריים - שעה שבה רוב האנשים עדיין בעבודה, בדרך הביתה או פשוט לא מסוגלים להגיע למגרש - ועוד באצטדיון העירוני בבת ים. קשה להבין איך משחק שאמור להיות אחד מאירועי השיא של הליגה נקבע לשעה כזאת ומקום כזה. זה כמעט גזר דין מוות מבחינת קהל, וכמות הצופים ביציעים הייתה בהתאם.
ביציע דווקא ישבו לא מעט ילדות מקבוצות הצעירות של הפועל תל אביב. עבורן זה היה אמור להיות רגע גדול. הן מכירות את השירים, מכירות את השחקניות והגיעו מוכנות לעודד את הקבוצה הבוגרת שלהן. אלא שדי מהר הן גילו שהן כמעט היחידות שמנסות לייצר אווירה.
באחד הרגעים, אחת הילדות אמרה לחברה שלה שזה "לא הוגן שאין קהל". קשה שלא לחשוב מה עובר לה בראש. ילדה שכנראה חולמת לעלות בעצמה למגרש בדרבי בעתיד הלא רחוק, ומגלה שהמשחק הגדול שלה עלול להיראות בדיוק כך.
וזה חבל מאוד, כי בעולם כדורגל הנשים דווקא נמצא בעלייה משמעותית. שיא הקהל בליגת האלופות לנשים עומד על 91,648 צופים במשחק בין ברצלונה לוולפסבורג ב־2022. גם ב־2026 משחק בין ברצלונה לריאל מדריד משך יותר מ־60 אלף צופים.
בארצות הברית, ליגת הנשים המקצוענית עברה ב־2024 לראשונה את רף שני מיליון הצופים בעונה הסדירה, עם ממוצע של יותר מ־11 אלף צופים למשחק.
בסופו של דבר, הרבה מזה הוא עניין של שיווק, נגישות והרגל. להפוך את כדורגל הנשים לחלק מהשגרה הספורטיבית הוא תהליך ארוך - אבל צריך להתחיל איפשהו. והשלב הראשון פשוט מאוד: אם רוצים שאנשים יבואו לכדורגל נשים, צריך קודם כל לתת להם אפשרות להגיע אליו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו