![[object Object]](/wp-content/uploads/2021/01/27/08/מורידים.-נכנסים.-מתאהבים.-דף-כתבה-מובייל.png)
בית"ר ירושלים פותחת את תשפ"ז כשהמטרה המוצהרת היא אליפות. לא עוד דיבורים על צמרת, קשיים כלכליים בקיץ או ניהול קלוקל וסגל בינוני. בסגל של אלמוג כהן יש כיום את כוכבי ההתקפה הישראלים הבכירים בשוק - ירדן שועה, עומר אצילי, שון וייסמן ואפילו שחקנים משלימים דוגמת טימותי מוזי.
מאז תשס"ט (2008 ללועזיים) הקבוצה מהבירה לא חשבה במונחים האלה. בניגוד ליריבות אחרות מבין הגדולות, בית"ר שמרה על הבסיס שהביא אותה מרחק שלוש נקודות מאליפות אשתקד, חיזקה אותו (ויש עוד מקום לחיזוק) ומכאן המשימה של אלמוג כהן הפכה להיות ברורה יותר.
את השנה העברית הקודמת בית"ר ירושלים סיימה עם שתי תבוסות למכבי נתניה והפועל תל אביב, אך המשחק האחרון היה יותר מתוק עם ניצחון מול בני סכנין.
לקבוצה של ברק אברמוב התקציב הרביעי בגודלו בליגת העל, ולמרות זאת הרצון הוא להגיע מעל אלה שהשקיעו סכומים גבוהים באופן משמעותי, כמו מכבי תל אביב ומכבי חיפה. עצם זה, מלמד על התהליך שעשו הצהובים-שחורים בשנים האחרונות. אבל כדי שזה יקרה, המועדון הלחוץ מהבירה חייב יציבות. לא עוד קבוצה מפוזרת ומתלהבת שסופגת כמעט בכל משחק או נקלעת לפיגור מוקדם ואז רודפת אחרי היריבה.
היציבות המדוברת צריכה להתקיים גם מחוץ למגרש, כי אירועים כמו עשרות אוהדים שמגיעים לאימון ומאיימים על השחקנים, הם הכל חוץ מה שיסייע לקבוצה להגיע למטרות שלה.
לבית"ר ירושלים יש העונה את כל נתוני הפתיחה כדי שתשפ"ז תסתיים עם צלחת אליפות. 20 אלף מנויים, תקציב גבוה, בסיס טוב שנשמר, ישראלים בכירים ובעלות יציבה. אין לה מסגרת אירופית על הראש (מעולם לא היתה לה) ומול רוב היריבות בליגת העל, היא עליונה מכל הבחינות.
בקרוב, גם אצטדיון טדי יחזור לארח את משחקי הבית, כך שאין תירוצים (מי זוכר שפעם בית"ר לקחה אליפות לאורך עונה שלמה בבלומפילד?) והתואר צריך לשוב לעיר הבירה.
