עבור מכבי תל אביב לא משנה הקידומת ואם מדובר בשנה עברית או לועזית. איכשהו, הצהובים תמיד מועמדים בכירים לזכייה באליפות, גם אם מסע הרכש של הקיץ החל באיחור גדול.
למרות שהבנייה המשמעותית שלה החלה רק בסוף חודש אוגוסט/תחילת ספטמבר (אם כבר ראש השנה, אז תחילת חודש אלול), היא מצליחה להרשים ונראית כמו אחת שרוצה להחזיר את הצלחת בכל מחיר - גם במחיר גבוה של החזרת גבי קניקובסקי.
מעבר לכך היא גם צירפה מגן ימני כמו ג'יימס טברנייר, בעל רזומה שלא מגיע לארץ הקודש, תצרף עוד זר איכותי שיגיע בחמישה ימים הקרובים, וכמובן עם דור פרץ אחד שבכל פעם שהוא מרים את הידיים אחרי שער, רק חסר לסדר לו גלימה מאחור, אבל בצבע צהוב.
אמנם מדובר בקבוצה שעזב אותה השחקן הכי משמעותי בליגת העל, רוי רביבו, אבל היא נכנסת לתשפ"ז כמועמדת הבכירה לזכייה באליפות וכל תוצאה מלבד החזרת הצלחת היא כישלון גדול.
כמעט כל קבוצה גדולה שואפת לרוץ לאליפות, להיות במאבק, אבל מכבי תל אביב רוצה להניף. בלי זה, כל ההתכנסות לאירוע הייתה מיותרת. בזמן שגדולות אחרות יכולות לסיים עם עונות נפל, מכבי תל אביב תמיד רלוונטית, ועם פתיחת העונה הבינונית של בית"ר ירושלים, מכבי חיפה והפועל באר שבע, אם הצהובים יתנו גז וינצחו בדרבי (תרחיש ריאלי), קשה למצוא את הקיר או המחסום שיעצרו אותם.
קני מילר הוא מאמן שיצטרך עדיין להוכיח את עצמו, וספק עד כמה הוא מבין שיש לו שנה עברית חדשה לעשות זאת. אצל הסקוטי חגי תשרי לא מסמלים כלום, אלא רק צלחת בסוף חודש מאי הלועזי. כעת, הובאו לו כמעט כל הכלים כדי שזה יקרה. עוד שחקן זר ואולי גם חלוץ, יסגרו סגל שבא באיחור, אבל התלבש יפה כדי לרקוד ברחבה כל הדרך לתואר.
מכבי תל אביב פותחת את תשפ"ז כמועמדת הבכירה לאליפות, רק שיש לה יריבה עירונית שעשויה להפריע, ואולי גם להפתיע.
