אגם קומו נחשב לאחד המקומות היפים לא רק באיטליה, אלא באירופה כולה. אלא שאל הפסטורליות והשקט המאפיינים את המקום "הצטרף" בשנים האחרונות גורם שמייצר לא מעט רעש - קבוצת כדורגל מקומית.
אחרי עונה בודדת בסריה א' ב־35 השנים האחרונות, קומו חזרה לפני שנתיים לליגה הבכירה. אז כבר היה ברור שזו לא תהיה אפיזודה חולפת ושבשנים הקרובות היא תסתכל לכל הגדולות המסורתיות של ארץ המגף בלבן של העיניים.
ב־2019, שנתיים אחרי שקרסה לליגה הרביעית, קומו נרכשה על ידי האחים הארטונו - אנשי עסקים אינדונזים שמחזיקים באימפריית טבק מקומית ובאחד הבנקים הגדולים במדינה, והונם מוערך בעשרות מיליארדי דולרים.
בזכות הכסף והמיקום האינדונזים הצליחו למשוך למועדון הרבה שמות גדולים לתפקידים שונים. תיירי הנרי וססק פברגאס הצטרפו לבעלות עם אחזקה של 1% מהמניות (לכל אחד), כשהספרדי מגיע גם כשחקן ובהמשך הפך למאמן. בהמשך הצטרפו שחקנים בכירים נוספים, רובם בדמדומי הקריירה, כמו פפה ריינה, סרג'י רוברטו, אלברו מוראטה ורפאל וראן - שנפצע בבכורה, פרש והפך לחבר הנהלה.
במקביל, קומו מתנהלת בחוכמה ושמה יד על שחקנים שחיכו להזדמנות הנכונה. זה כולל שחקנים מקבוצות גדולות, כמו ניקו פאס וחקובו רמון (ריאל מדריד), טרבו צ'אלובה ורוברט סאנצ'ס (צ'לסי) ומקסימו פרונה (מנצ'סטר סיטי). אבל גם כאלה מקבוצות בדרג נמוך יותר, כמו בטיס, סלטה ויגו, פיורנטינה ודינמו זאגרב - שרואים בקומו שדרוג מקצועי וכלכלי.
קומו לא נחשבת לבזבזנית ביחס למעצמות באיטליה, אבל היא הצליחה לבדל את עצמה מקבוצות אמצע הטבלה ולפלס את דרכה לחבורת הצמרת. ובזמן שמאמנים איטלקיים עוברים מקבוצה לקבוצה כמו כיסאות מוזיקליים, קומו סומכת על פברגאס, אחד המאמנים הצעירים המבטיחים באירופה כיום וקוצרת את הפירות.
מרוץ נגד הזמן
בזכות הפסד סנסציוני של מילאן קומו קפצה למקום הרביעי והשיגה את הכרטיס לליגת האלופות - כבר בעונה השנייה מאז חזרתה לליגה הבכירה. הערב מול ר.ב. לייפציג המועדון שלא זכה בשום תואר חוץ מאליפויות בליגות הנמוכות יערוך הופעת בכורה במפעל אירופי, ועוד במפעל החשוב מכולם.
למרות הבעלות הזרה והנסיקה המהירה קומו נשארת נאמנה למקורות. ב־2027 יחגגו בעיר 100 שנה לאצטדיון שעדיין נושא את שמו של ג'וזפה סיניגאליה, יליד קומו ואלוף אירופה בחתירה, שנהרג בקרב במלחמת העולם הראשונה. בסיום העונה שעברה הבינו במועדון שכדי לעמוד בקריטריונים של אופ"א ולארח את משחקי ליגת האלופות על שפת האגם, הם יצטרכו לבצע שיפוץ - ומהר.
תקנון אופ"א קובע כי כדי לארח משחקים בליגת האלופות האצטדיון צריך לכלול לפחות 8,000 מקומות ישיבה, ביציעים קבועים שאינם מבוססים על מבנים צינוריים דמויי פיגומים. חלק מהיציעים נשענו על מבנים מתכתיים שלא עומדים בסף, מה שדרש עבודות שיסתיימו תוך שלושה חודשים, או נדידה לאצטדיון ברג'יו אמיליה, כ־200 ק"מ מהבית.
לאצטדיון בקומו, עיר קטנה לכשעצמה המונה כ־80 אלף תושבים, יש מגבלות שלא ניתנות לשינוי. הוא שוכן בין האגם לבין אזורי מגורים, כך שקשה להרחיב אותו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בעבודות בזק.
אבל בעיר לא ויתרו. יום אחרי שהסתיימה הליגה השופלים כבר היו באצטדיון. אחד היציעים המתכתיים נהרס והוחלף ביציע בטון, והנס קרה. "נראה היה שזה מרוץ נגד הזמן שנועד להיכשל", נכתב ב"גאזטה דלו ספורט", "אבל הפרויקט השאפתני הצליח".
אצטדיונה של אחת הקבוצות הטובות כיום באיטליה הורחב ל־12,379 מקומות - השני הכי קטן במפעל השנה. ואם לא די בכך, אז במשחקי האלופות התכולה תרד ל־10,884 צופים, שכן אחד היציעים המתכתיים לא הוחלף ויישאר סגור.
המשחק מול לייפציג הוא ערב חג של ממש בעיר, והביקוש בהתאם. מירוואן סווארסו האינדונזי, נשיא המועדון ונציג הבעלים באיטליה, ויתר יחד עם חברי הנהלה נוספים על מקומם במשחק. במקומם ישבו אוהדים ותיקים (ההגדרה הרשמית - ילידי 1950 לכל המאוחר), שגם ברוב חייהם המבוגרים לא דמיינו שיראו את קבוצתם המקומית בליגת האלופות.
בהמשך הקמפיין מנצ'סטר יונייטד ופריז סן ז'רמן יגיעו לפנינה בקומו, ופברגאס עצמו גם יסגור מעגל כשיתארח בברצלונה. קומו מקבלת את החוויה האולטימטיבית בקמפיין הראשון שלה באלופות, אבל היא לא באה כדי ליהנות מהרגע, אלא כדי להמשיך להיבנות בדרך לפסגת הכדורגל האיטלקי.
פברגאס החל את העונה בליגה עם 7 נקודות מ־9 אפשריות, כולל ניצחון חוץ גדול בנאפולי. לכולם ברור שקומו תהיה חלק מהצמרת גם השנה, ולא ירחק היום שהיא גם תתמודד על האליפות, ואולי אפילו תזכה בה. בעיר הצנועה צובטים את עצמם לנוכח המציאות החדשה, ולתיירים הרבים שמגיעים לקומו יש עכשיו עוד אטרקציה - אחד האצטדיונים הפסטורליים באירופה, וקבוצת כדורגל ששווה להגיע בשבילה.
