בעוד כחודש וחצי יחגוג השוער רובי לבקוביץ' את יום הולדתו ה-38. השוער ניסה בעונה החולפת להציל את הפועל חדרה מירידה לליגה א' והיה נראה שהוא בדרך לפרישה, אלא שבראיון מיוחד הוא מספר על התשוקה שחזרה אליו, האליפות עם הפועל באר שבע והתקופה בהפועל תל אביב.
כמה כאב לך לרדת עם הפועל חדרה? בדיעבד הייתה טעות לחזור?
"בדיעבד כולם חכמים, אבל אני רציתי לבוא ולעזור למועדון שאני כל כך אוהב. היה לחץ גדול להחתים אותי ועשיתי מאמצים רבים לחזור לאחר חצי עונה בלי כדורגל, זאת הייתה משימה מאתגרת שלא עמדנו בה. בסוף לא כל מה שמתכננים מצליח".
למרות זאת לא קיבלת הזדמנות במשחקים האחרונים.
"באתי מוכן פיזית והרגשתי טוב בהתחלה כאשר שיחקתי ארבעה משחקים כשוער ראשון, אבל אז חוויתי פציעה קשה בפנים עם שבר בלסת והיה קשה לחזור מזה. אני חושב שקיבלתי הזדמנות והייתי שוער ראשון אבל הפציעות הכריעו אותי".
יש עוד מחשבה להמשיך ולשחק?
"כשסיימתי את הקדנציה השנייה בהפועל ת"א חשבתי שאני שבע ולא אחזור, אבל שוכנעתי לבוא לחדרה ודווקא שם חזר לי החשק ואני מרגיש בשל. כמובן שזה תלוי בהצעות, אבל גם אם לא אחזור אז זה בסדר".
אתה חושב על היום שאחרי הפרישה?
"אני חושב על זה מגיל 28 ומי שלא חושב על זה יקבל סטירה גדולה לאחר מכן. חייבים לתכנן נכון את הצעד הבא ואני חושב שאני בכיוון הנכון".
נחזור אחורה. סכם את החוויה שלך בהפועל ב"ש.
"חוויה אדירה כי זאת הייתה ב"ש בתולית וההצלחה הגיעה בזכות האנשים האדירים שם ואני שמח שהמועדון הלך והשתבח עם השנים גם בזכות אנשי מקצוע אדירים".
הקבוצה שזכתה באליפות טובה יותר מזו של היום?
"קשה לי להשוות אבל אני חושב שמבחינת רמת השחקנים אז באליפות הראשונה היה חומר חריג שהשוו אותה לאליפות של מכבי חיפה בעונת 1993/94. האליפות הראשונה הייתה מטורפת כי היו לנו לפחות 17 שחקנים מהטופ שהיו פה".
שיחקת גם בהפועל ת"א בשתי קדנציות. איך אתה מסכם החוויה שם?
"חוויה מדהימה. אומנם לא גדלתי שם אבל תמיד הרגשתי בבית וקיבלתי אהבה מטורפת מהקהל, במיוחד שהייתי גם קפטן ושם עשיתי את עונת הפריצה שלי בכדורגל. עד היום יש אוהדים שמדברים איתי על אותה עונה".
כועס על מישהו בהפועל ת"א?
"אני לא מרגיש שיש לי כעס אולי קצת בקדנציה הראשונה עם בעלים אחרים, אבל אני חושב שלגמרי לא צריך להיות כעוס על שום דבר בספורט".
יצא לך גם לשחק בחו"ל.
"שיחקתי באחד המועדונים הגדולים בהונגריה וזכיתי בגביע שם, עשינו עונה אדירה, גם שיחקנו בליגה האירופית, אבל אז התפתחה מגפת הקורונה וגם קרעתי את הרצועה הצולבת ולצערי בסוף לא מימשו את האופציה עליי. נשארתי עם זכרונות טובים ועד היום אני בקשר עם אנשים משם".
בדיעבד אולי היית צריך להישאר בחו"ל?
"כנראה שכן, אבל בדיעבד כולם חכמים. הייתה לי אופציה להמשיך במיוחד שחזרתי מצוין אחרי השיקום מהצולבת, אבל אז הרגשתי שנכון יותר בשבילי בזמן הקורונה לחזור לישראל ואני שמח שחזרתי לשלוש שנים אדירות בחדרה ששמו אותי במקום גבוה בכדורגל הישראלי".
שאלות קצרות
המועדון שהכי נהנית בו?
"אגיד שניים - הפועל ת"א בגלל הקהל הגדול והפועל חדרה בגלל המשפחתיות שיש שם".
השחקן הכי טוב ששיחק לצדך?
"יש הרבה, אבל כדי לא לפגוע בישראלים אז אגיד דויד לאנזפמה ששיחק איתי בהונגריה ושיחק גם ביובנטוס. הוא היה חלוץ שלא יכולתי לעצור אותו גם באימון והיה משהו פנומנלי".
המאמן שהכי השפיע עליך?
"המאמן האחרון אליניב ברדה. שיחקתי עם ברדה בב"ש והיינו חברים טובים, אבל כמאמן הוא הביא משהו חדשני, ידע להתמודד עם הרבה סיטואציות והביא לא מעט מהווינריות שלו. התוצאות מדברות בעד עצמן".
מה חלמת ולא הצלחת להשיג בכדורגל?
"אני חושב שכל מה שחלמתי כילד הצלחתי והגעתי למקומות שחלמתי להגיע. תמיד אפשר היה להרוויח יותר כסף ולשחק במועדונים יותר גדולים, אבל אני גאה בקריירה שלי. אם אשים אצבע על משהו קטן זה זימון לנבחרת ישראל שהגיע לי בעבר, אבל אני חי בסדר עם זה".
