מה לא עבר על דניאל פרץ בשנה האחרונה? תקופה מאכזבת על הספסל בהמבורג, מעבר לסאות'המפטון, חתונה עם נועה קירל - וכמעט העפלה לפרמייר ליג, שנמנעה ברגע האחרון, בגלל פרשת ריגול חריגה שהתפוצצה באנגליה.
עכשיו, אחרי שהחליט להמשיך באנגליה למרות הכל, וחתם על חוזה קבוע אצל הקדושים, פרץ שנמצא בישראל בחופשת קיץ הגיע לראיון מיוחד בפודקאסט "במגרש שלה" מבית "ישראל היום" ומדבר על הכל. על העונה הסוערת שעבר, הזוגיות עם הכוכבת הישראלית, התקופה בבאיירן מינכן, הפציעה הקשה וירח דבש שהשתבש לזוג.
הראיון המלא זמין עכשיו בכל הפלטפורמות של "ישראל היום"
פרץ מתחיל ברגע ששינה את הקריירה שלו, המעבר ממכבי תל אביב לבאיירן מינכן: "זה מעבר למטורף. גם באותם שבועות, באמת הרגשתי את הדבר הזה שקורה סביב המעבר. עדיין הייתי שחקן מכבי והיה לי מאוד, מאוד חשוב להשיג את המטרות שלנו לעזור למועדון. גם אם אני יודע בתוך תוכי שזה יקרה, גם אם יש משא ומתן והכל, אני יודע שזה יקרה ואני שם בראש במאה אחוז.
"עם זאת אני מצליח לעבור את היומיום, את המשחק משחק ובאמת להיות מחויב במאה אחוז לקבוצה ולהשיג את מה שאנחנו צריכים. וכן, ואז זה קורה ואני מגיע לשם ואני באמת מקבל בהתחלה עוד קצת הלם מכל מה שקורה".
זה חלום שלך לשחק בבאיירן.
"כן, הגשמת חלום. הגשמת חלום. אין, אין משהו אחר להגיד וממש התרגשתי. אני זוכר את הפעם הראשונה ששמתי את המדים. זה היה בבדיקות רפואיות, כאילו שמתי את החולצה ואמרתי כאילו וואו, I did it, כאילו אני רוצה רגע לעצור שנייה באמת להודות על כל מה שעברתי, על כל הקשיים שעברתי, על איך שעברתי אותם. זה של באמת שנייה של הודיה. ברור שיש התרגשות ויש פרפרים בבטן, אבל אני לגמרי מנסה ליהנות מזה. אני נהנה מזה ואני מצליח ליהנות מזה".
עבור פרץ, מנואל נוייר היה מודל לחיקוי שליווה אותו לאורך כל הקריירה והוא לא מסתיר את ההתרגשות בפגישתם הראשונה. "אני כמעט התעלפתי כשראיתי את נוייר פעם ראשונה", הוא מספר, "כשאני הגעתי הוא עוד היה פצוע, אז הוא היה בלוח הזמנים משלו ולא הייתי רואה אותו במתחם בימים הראשונים.
"אני זוכר ממש את הרגע. ראיתי אותו רק במשחק הראשון, לא לפני זה. ממש רעדתי והתחלתי להזיע, כי כן, גדלתי עליו. מבחינתי זה כאילו ה-האיידול שלי. מגיל עשר שאני זוכר את עצמי שוער ומתחיל באמת להבין מה זה אומר, עד שעברתי באותו רגע לבאיירן, הייתי רואה כל משחק שלו, כל הצלה שלו, כל פס שלו, באמת ברמה אובססיבית".
"הבנתי שזה כאבים לא רגילים"
דווקא כשפרץ החל לקבל את הקרדיט בבאיירן מינכן הגיע הפציעה ששיבשה לו את הכל: "היה לי כאב בצלע, שיחקתי והתאמנתי עד שיום אחד אני קם בבוקר וזה מתחיל עם ממש כאבי בטן בצד. משם זה עובר לגב. כל דקה שעוברת הכאב מתגבר. אני מבין וואו, זה לא נורמלי, זה לא איזשהו כאב בטן רגיל.
"אני ישר מתקשר לרופא, אני כבר בנסיעה קולט שמשהו ממש לא בסדר קורה לי בגוף. כל באמפר אני מרגיש את הגוף שלי רועד. אני מראה לו בערך איפה הכאב, עד הבדיקה שהוא מגיע לכליה. שם אני, אני קופץ, אני כבר בסחרחורת של כאבים. מה שקרה בעצם זה שקיבלתי איזושהי מכה, במשחק שבועיים לפני זה. הכליה שלי התחילה לדמם. באמת כאבים נוראיים. לקחו אותי באמבולנס, שלחו אותי לבית חולים, חיברו לי מורפיום לשתי הידיים".
פרץ נזכר בקשיים: "הייתי שם שלושה ימים, גם התקופה הזאתי היא הייתה תקופה לא פשוטה, כי אני לא יכול לעשות כלום. אני תוך שנייה מעלה דופק ולחץ דם ואלה דברים שאסור לי .אני יכול רק לנוח. אין לזה זמן חזרה מוגדר. זה הכול נטו תלוי באיך הגוף שלי מחלים. אין לזה תרופה, רק משככי כאבים. אתה לא יודע מתי אתה הולך לשחק כדורגל שוב. אתה לא יודע כמה זמן זה ייקח".
בהמבורג הדברים לא הלכו כמו שדמיינת.
"לי היה מאוד מאוד חשוב לדבר עם המאמן ולשמוע מה הוא אומר, והאמת שהוא זה שהכי דחף לעסקה הזאת והוא נתן לי הכי הכי הכי הרבה ביטחון שאפשר לקבל. אי אפשר לקבל יותר ביטחון ממאמן לפני מעבר ממה שקיבלתי. אבל הדברים בסופו של דבר לא הסתדרו ואני חושב שזאת הייתה חצי שנה שהייתה לי אולי הכי קשה בקריירה, אבל שגם הכי חיזקה אותי ונתנה לי הכי הרבה ובגרה אותי.
"גם באמת יש שם אנשים טובים ושחקנים טובים ויש לי משם חברים לכל החיים. אני לא מתחרט על הבחירה הזאת, אני לא מתחרט על התקופה הזאת".
מה קרה שם?
"יומיים לפני המשחק הראשון המאמן לוקח אותי לשיחה ואומר לי שהשוער השני הוא יהיה זה שישחק. אני בהלם, כי לא חשבתי שבכלל יכול לקרות דבר כזה. גם כשהגעתי הרגשתי ממש טוב, עשיתי משחקי הכנה טובים ובאמת השוער עשה חצי עונה גם די טובה, אבל לא נתתי באמת לשום דבר להוריד אותי.
"אני חושב שזה מה שהכי חיזק אותי. אני מגיע כל יום. אני בסופו של דבר במקום שאני לא רוצה להיות בו. הכוונה לא רק המבורג, אלא שוער שני בהמבורג. זה לא מקום שאני רוצה להיות בו. זה לא כמו לא לשחק בבאיירן. בבאיירן הגעתי בידיעה שאני לא אשחק, אני בא ללמוד. ברור שאני שואף לשחק, אני לא אמור לרדת מהמגרש.
פרץ מספר איך התגבר על המצב בכל זאת: "אני אומר לעצמי כאילו יש לי את כל הסיבות בעולם להיות קורבן, אבל מה זה ייתן לי? זה לא ייתן לי כלום. זה רק יפגע בי וייקח אותי אחורה ואני אתחיל להיכנס ללופים עם עצמי. אני צריך לשנות את הסיטואציה. אני באמת בא כל יום בא ומאמין שבהזדמנות הראשונה שאני אקבל אני הולך לקחת את המקום.
"כן היו ימים שבא לי לשבור את הטלוויזיה בבית, בא לי לזרוק את השולחן מהחלון ואני באמת משתגע כי, כי אני רואה את המשחקים וכואב לי בגוף. אני חייב לשחק, אני מתחיל לעבור ולעבור ואני לא מקבל את ההזדמנות. אני יכול לנסות להמשיך ולחכות ושיקרה משהו, או שאני יכול לקחת באמת את ה, את המושכות וללכת לחפש קבוצה. ודיברתי עם הסוכנים ואמרתי להם תקשיבו, לא משנה מה אני רוצה לשחק".
"כולם בסאות'המפטון היו בהלם"
מאז שעבר לסאותהמפטון הכל התחבר, אבל אז הגיע הפרשה שקטעה רצף מצוין שכמעט הוביל את הקבוצה לעלות לפרמייר ליג.
איך זה היה מהצד שלכם השחקנים?
"אחרי המשחק השני הודיעו לנו שמידלסבורו הולכים להגיש איזושהי תביעה עם איזושהי בקשה, אבל שוב פעם, שאין מצב שלא נשחק בגמר. זה כנראה יסתיים בקנס, באיזשהו עונש אחר, אולי הפחתת נקודות.
"אנחנו מאוד בטוחים, גם עורכי דין מאוד. כולם היו בהלם, כולל עורכי הדין ופתאום אנחנו מקבלים את ההודעה בוואטסאפ מהמנהל מקצועי. אף אחד לא ציפה שזה יהיה העונש. זה משחק של מעל מאתיים מיליון ליש"ט. כאילו לא היה עונש כזה בהיסטוריה של הכדורגל. ברור שיש חוקים ולא צריך לעבור עליהם ואני הכי מסכים עם זה בעולם. אבל זה עונש באמת לא פרופורציונלי ברמות, זה באסה והייתי בשוק".
פרץ מספר על הימים שהגיעו אחר כך: "אני מודה איזה, איזה יומיים, יום וחצי, יומיים, אתה פשוט בהלם. ממש מרגיש כאילו גנבו ממך משהו, לקחו ממך משהו בתוכך כי זה משהו שחייתי אותו ארבעה חודשים. זה משהו שמשפיע על כל כך הרבה אנשים, עליית ליגה. מעבר לי ועל המשפחה שלי וכל השחקנים, זה על האוהדים ועל הליגה ובאמת יש לזה השפעה עצומה.
"אני פשוט מבין אחרי זה שאין לי, אין לי איך לשנות את זה. אי אפשר לעצור, אי אפשר להתבאס. עם כל הבאסה מותר לנו להתקרבן על דבר כזה, אבל זה, זה לא ייתן כלום".
"עם נועה אני מרגיש בבית בכל מקום"
למה החלטת להמשיך?
"אני מאמין שנהיה בפרמייר ליג עוד השנה. אולי אני מתעכב אבל אני שלם עם זה ב-100%. הראו לי שמאוד מאמינים בי ומעריכים אותי. היה לי מאוד חשוב למצוא בית אחרי 3 שנים שאני עובר וחוזר. טוב לי באנגליה. אני חושב שהגעתי למצב שהגיע לקבוצה לקבל ממני את הנאמנות. על הנייר היו אופציות יותר סקסיות בליגות גדולות, אבל אמרתי שאני רוצה להישאר כי זה מרגיש לי כמו בית.
"הקבוצה הוכיחה לי בתוכניות ורעיונות שהולכים לעלות ליגה. היו לי הרבה שאלות, אבל אני מחויב לסאות'המפטון ב-100%. הקהל הוא מדהים וליוו אותנו והיו חלק מהכל. אני, נועה והמשפחה הבנו שזה הדבר הכי טוב שיש לנו".
איך זה יסתדר עם נועה?
"היא נותנת לי הרגשת בית בכל מקום בעולם. בגרמניה, באנגליה בישראל. היא רוצה שאני אגשים את עצמי ואהנה. כל עוד אני שמח היא שמחה".
