"לא הותרתי חותם במכבי תל אביב, הייתי מבואס"

בתום עונה מוצלחת במיוחד במדי טוונטה ההולנדית, שבסיומה אף נבחר לנבחרת העונה בליגה הבכירה, התייצב סתיו למקין לראיון בלעדי בפודקאסט "במגרש שלה" מבית "ישראל היום". בלם הפועל תל אביב ומכבי תל אביב לשעבר דיבר על הכל - מהימים בשחטאר דונייצק האוקראינית, דרך נבחרת ישראל ועד לחלומות לעתיד.

במשחק הידידות של נבחרת ישראל מול אלבניה בשבוע שעבר, למקין קיבל את הקרדיט בהרכב, אך הדרך שלו לפסגת הכדורגל הישראלי לא הייתה פשוטה כלל. כבר בגיל צעיר החל את דרכו במכבי תל אביב, כשהחלום הגדול היה להגיע לקבוצה הבוגרת.

"זו הייתה המטרה מהילדות, להגיע עד הבוגרים, וסיפרו לנו שרק אחוז אחד מצליח", הוא מספר. "הבנתי שהחלום שלי צריך להיות שונה, ושהוא צריך להיות להגיע לאירופה. באותה תקופה הרגשתי שמעלים שחקנים אחרים לבוגרים. פטריק ואן לוון הגיע למכבי, היה טורניר של נייקי שלקחו אליו יותר מ-20 שחקנים מהצפון ואותי לא לקחו, ובאותו רגע זה שבר אותי".

"ידעתי שאני חייב לשרוד בהפועל תל אביב"

גם אחרי המעבר להפועל תל אביב לא היה לו קל: "זה היה קושי אמיתי, כמעט ירדנו ליגה. ידעתי שאני חייב לשרוד את העונה הזו עם הפועל, לתת בקיץ את הטורניר של החיים שלי במונדיאליטו ולצאת לחו"ל. ופתאום, ממצב של כמעט ירידת ליגה, תוך חודשיים אני עובר לקבוצה שמשחקת בליגת האלופות".

כששמע לראשונה על ההתעניינות של שחטאר בו, הוא דווקא נרתע: "אמרתי לאבא שלי שאין סיכוי. אני יודע מה קרה שם עם מנור, שהוא ברח משם. אמרתי לו: 'אל תפנה אליי יותר בעניין הזה, אין סיכוי'. ואז הוא אמר לי: 'בוא נטוס לפחות כדי לכבד אותם. זה מועדון ענק ואנשים מכובדים'. אנחנו מדברים על החוזה ואני אומר לאבא שלי: 'אין סיכוי שאני חותם פה'. הביאו שחקנים כדי להרגיע אותי ולהגיד לי שהכול טוב".

הוא מתאר את ההתלבטות באותם ימים: "זה היה סטרס מטורף. יש לי הזדמנות ללכת לקבוצה בליגת האלופות, ואומרים לי: 'אתה בא - אתה משחק'. מצד שני, כל השאר זה רק דיבורים, אין הצעה קונקרטית. הסטרס גרם לי ללכת לשחטאר לא בלב שלם".

ואז הגיע המשחק מול פורטו, שבו נפצע: "כשנפצעתי הייתי לבד, מנותק מהקבוצה בקייב. הייתה איתי רק חברה שלי ושחקן אחד שהיה פצוע, וזהו. יש מלחמה, יש אזעקות, החדר שלי במלון בקומה השלישית או הרביעית ואני צריך לרוץ במדרגות למקלט עם קרע בהמסטרינג. ואז, כשחזרתי מהפציעה, החליפו מאמן והכול הלך הפוך. יצאנו למחנה אימונים של חודש בטורקיה, שם גם נפצעתי והכול התמסמס. הייתה לי הצעה ממועדון בליגה השנייה באיטליה שרצה לעלות ליגה, והחלטתי שלא, אני נשאר ונלחם על המקום שלי. נשארתי, ואחרי חודשיים שוב נפצעתי בשריר הירך האחורי".

למקין משתף גם בקושי האדיר להשתחרר משחטאר: "הם אמרו שהם לא משלימים לי שכר אם אני יוצא להשאלה, ואמרו שאם אני לא אעשה איתם את ההכנה לעונה הם יביאו עוד בלמים. אני מדבר עם המנהל המקצועי, דריו, ואני בוכה לו בטלפון. אני תקוע בסיטואציה של סבל אמיתי. הגעתי למצב שאני ממש מתחנן. הייתי בקמפיין של הנבחרת ואמרתי לסוכן שלי: 'שיקרעו לי את החוזה, אני לא חוזר לשם. אני לא חוזר לאוקראינה'".

"פחדתי שיגידו שנכשלתי באירופה"

הוא מספר על השחרור שהגיע לבסוף: "רק אני איכשהו הצלחתי לצאת. כל השחקנים שהיו במצב שלי נשארו שם. השוק באירופה כבר נסגר, וישראל הייתה האופציה היחידה, וכך הגעתי למכבי". הוא מודה: "פחדתי שאני לא אצא יותר לחו"ל. פחדתי שיגידו שנכשלתי באירופה".

את התקופה במכבי תל אביב הוא מסכם בכנות: "לא הותרתי חותם". הוא מוסיף: "הייתי ממש מבואס מהעונה באותו רגע. הם לא מימשו את האופציה, אבל דיברו עם אבא שלי ועם הסוכן שלי ואמרו שהם כן רוצים אותי". עם זאת, הוא מודה שהייתה לו התלבטות: "מכבי הייתה אופציה עד הרגע האחרון. התחושה של לקחת אליפות ולהיות שחקן משמעותי במכבי הייתה מאוד מפתה. היו לי שיחות עם דומיניק ועם בן, אבל הרגשתי שהליגה ההולנדית היא המקום הכי טוב בשבילי".

גם בהולנד ההתחלה לא הייתה פשוטה: "הרגשתי שהמאמן לא ממש מדבר איתי ולא סומך עליי. את העסקה יותר הוביל המנהל המקצועי, וכמעט שלא דיברתי עם המאמן. גם כקבוצה לא היינו טובים. במשחק הראשון הוחלפתי במחצית. לאחר מכן הגיע מאמן חדש, ואז כבר האווירה הייתה שונה".

בהמשך הגיעה גם הפריצה: "קיבלתי פעם אחת את תואר איש המשחק. אני מקבל הרבה הערכה שם, וזה כיף".למקין שיתף גם על הקשר שלו עם אוסקר גלוך ואלי דסה, שמשחקים איתו באותה ליגה: "עשינו כמה חגים ביחד, ארוחות שישי. זה כיף, ואני תמיד בקשר איתם".

על הקצב בליגה ההולנדית סיפר: "הייתי יכול לסיים משחק במכבי עם תשעה קילומטרים שרצתי, ובהולנד אני בממוצע של 11.5 קילומטרים למשחק". כשנשאל על השאיפות לעתיד, השיב: "המטרה הסופית שלי היא להגיע לפרמייר ליג".

בנוגע לנבחרת ישראל ולמה שחסר לה כדי להצליח בקמפיין הקרוב, אמר: "זה קצת הזוי, כי כשאני מגיע לנבחרת אני תמיד אומר לעצמי: 'וואו, איזו רמה גבוהה יש פה'. אבל אולי יותר שחקנים צריכים לשחק באירופה כדי להיות בקצב. כשאני שיחקתי בישראל בשנה שעברה והגעתי לנבחרת, מול נבחרות גדולות אתה פתאום מרגיש שאתה נופל בקצב, ואז בדקות האחרונות אתה כבר עייף".

הכתבות ועידכוני הספורט החמים אצלך בטלגרם

להצטרפות

לסיום, ציין כי תאי עבד ורוי רביבו הם חברים קרובים שלו. לגבי עתידו של רביבו אמר: "אני מקווה בשבילו שהוא יעשה את הקפיצה. אני לא זוכר מספרים כאלה ממגן". הוא הוסיף: "יש לנו מגן שמאלי מצוין, אבל הבנתי שהוא כנראה יימכר".