כבר כמעט 20 שנה שאלונה ברקת היא האבא והאמא של הפועל באר שבע. הבעלים הובילה את המועדון ל-3 אליפויות רצופות וחולמת העונה על עוד תואר. הערב (שלישי, 20:30) היא פוגשת בטדי את בית"ר ירושלים למשחק שעשוי להכריע.
רגע לפני המפגש, צללנו לתוך החלק שממלאת ברקת במועדון ביום-יום מחמש נקודות מבט שונות.
מעורבות בהחלטות
אלונה ברקת לא מתערבת בהחלטות מקצועיות. היא יכולה להביע את דעתה בנושאים מסוימים, לשמוע מהמאמן ומהצוות שלו מה קורה עם כל שחקן ושחקן, אבל בניגוד לבעלים אחרים בכדורגל הישראלי אין נגיעה מעבר לכך.
למשל, גם הבלם אור בלוריאן, שנחשב לבורג משמעותי ואינו ממשיך בעונה הבאה, ממשיך לשחק בהרכב מתוך הבנה שזה מה שנכון עבור הקבוצה. השיח עם רן קוז'וך, על אף שאין לו עדיין חוזה לעונה הבאה, הוא ברמה היומית.
ברקת מעודכנת בכל פרט, מגיעה לעיר לעיתים, עורכת פגישות, והגישה שלה היא לדעת מה קורה עד הפרטים הקטנים ולקבל סקירות מקיפות על הנעשה.
חיבור לאוהדים
אלונה ברקת היא הבעלים היחידה בכדורגל הישראלי שיושבת עם אוהדיה במשחקי החוץ. היא ובעלה, איש העסקים אלי ברקת, לא רואים את עצמם "מעל" האוהדים, אלא כחלק מהם. במשחק האחרון המצלמות תפסו את השניים שמחים וקופצים בגולים עם שאר הקהל שעשה את הדרך לפתח תקווה ועם פרצוף מודאג במיוחד כשהיריבה צימקה ל־3:2.
לאורך כל שנותיה כבעלים ברקת ראתה את עצמה כחלק מהקהל, וזו גם הסיבה העיקרית לכך שהאוהדים רוחשים לה כבוד, גם בשנים פחות טובות.
כאשר היה משבר, למשל עם עזיבתו של אהוב האוהדים אליניב ברדה, החליטה ברקת לצאת בפנייה אישית לאוהדים ולהסביר את המהלך, כאשר באותו אירוע היא ענתה לכל הביקורות, כולל ההשקעה במועדון ועוד.
קשר אישי עם שחקנים
מדובר בקשר יומי ורצוף, אבל הוא הרבה מעבר לכדורגל. ברקת רוצה לשמוע מהשחקנים על הכל, ממצב רפואי ומנטלי ועד הנעשה בתוך המשפחה עם הנשים והילדים. כשהיא מגיעה למועדון, ברקת עוברת כמעט אחד־אחד והשיח יורד לפרטים הקטנים.
העונה, למשל, היא עודכנה על ידי כל השחקנים הזרים בנוגע ללחץ מצד משפחותיהם במהלך המלחמה והציעה פתרונות באופן אישי, והכל כדי להרגיע עד כמה שניתן. כמו כן, באופן טבעי, היא מלווה מקרוב את מצבו הרפואי של דן ביטון או של כל שחקן שנפצע לאורך העונה. בחדר ההלבשה היא מכונה "האמא של השחקנים", זאת לאור היחס האישי, שהוא לדברי כל השחקנים "הרבה מעבר לכדורגל".
חזון לטווח הארוך
העובדה שברקת לקחה את הבעלות לפני קרוב ל־20 שנה אומרת הרבה. החזון היה להפוך את הפועל ב"ש מעוד קבוצה בליגת העל למועדון שמסתכל בלבן של העיניים למכבי ת"א, מכבי חיפה, בית"ר ירושלים והפועל ת"א.
בעשרים שנותיה כבעלים כמות המנויים גדלה כמעט פי ארבעה, וכך גם ממוצע האוהדים במשחקי בית. החזון הזה השתלב היטב עם בנייתו של אצטדיון טוטו טרנר, וגם שם ברקת לא עצרה. היא דחפה מאחורי הקלעים להרחבת האצטדיון מ־15 ל־30 אלף מקומות, מתוך הבנה כי זה יהיה מנוע הצמיחה והרחבת גרעין האוהדים, שגם כך גדל בצורה משמעותית.
הפועל ב"ש כיום הוא מועדון גדול בליגת העל ולא עוד קבוצה. גם בשנים שלא זכתה באליפות הקבוצה נותרה בצמרת ולא ירדה מהפלייאוף העליון מאז עונת 2012/13. כלומר, 13 שנים ברציפות שברקת שמה את המועדון שלה בטופ של הכדורגל הישראלי, עם זכייה בשלוש אליפויות, שלושה גביעים, אלוף האלופים ועלייה לשלבי בתים בליגה האירופית והקונפרנס ליג.
ההיבט הכלכלי
תקציב הפועל ב"ש נע סביב 70 מיליון שקלים, מתוכו קרוב ל־40 מיליון הוא שכר השחקנים. בשנים האחרונות ההשקעה הכספית מבית נעה בין 18 ל־20 מיליון שקלים בשנה, זאת לאור היעדר עלייה לשלב בתים אירופי (שונה לשיטת ליגה).
גם העונה ברקת תזרים מהבית סכומים דומים. מבחינת יכולות, אין ספק שמשפחת ברקת יכולה להעמיד תקציבים גבוהים יותר, אך שיטת הפייר פליי של אופ"א אינה מאפשרת זאת. יש נוסחה שמבוססת בעיקר סביב הכנסות לשכר שחקנים, וכל עוד ההכנסות לא יגדלו, יהיה קושי גם להגדיל את ההשקעה והתקציב.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו