מבין הליגיונרים שמייצגים את ישראל בשנים האחרונות, הסיפור של עופרי ארד וקייראט היה מהמיוחדים ביותר - סיפור שהסתיים בהעפלה היסטורית לליגת האלופות ובשער נגד אינטר בסן סירו.
ימים ספורים לאחר שעזב את קזחסטן לטובת סטיאווה בוקרשט, משתף הקשר בראיון מיוחד ל"ישראל היום" מביתו החדש בבירת רומניה על המניעים לעבור לאתגר החדש, ההחלטה שלא לשוב עדיין הביתה למכבי חיפה, העמדה החדשה שגילה והתאהב בה באופן מוחלט ועל השאיפה לקבל הזדמנות נוספת במדי נבחרת ישראל בקמפיין הקרוב בליגת האומות.
עופרי, קודם כל ברכות על הקבוצה החדשה. אני בטוח שהיו לא מעט אופציות, מדוע דווקא סטיאווה בוקרשט?
"נכון, היו לא מעט אופציות - מישראל, מהמזרח הרחוק, מארצות הברית ומאירופה. בהתחלה דווקא לא חשבתי שאשאר באותה יבשת, רציתי לנסות משהו חדש ושונה. ברגע שעשינו שיחת זום עם המנהל המקצועי של המועדון הם הבהירו לי עד כמה הם רוצים אותי. אני לקחתי בחשבון עוד כמה פרמטרים לא פחות חשובים, כמו הקירבה לישראל והעובדה שיש פה אפס אנטישמיות כלפי ישראלים.
"הקבוצה במומנטום לא פשוט, נכון, אבל מדובר במועדון גדול. ברגע ששמעתי שסטיאווה בוקרשט מתעניינת, זה כבר גרם למשהו אחר, השם שלהם מוכר מאוד. מהרגע שהם הביעו עניין, הדברים התקדמו מהר מאוד ולמרות שהיו לי הצעות כספיות גדולות יותר ממועדונים אחרים, הלכתי על סטיאווה ואני שלם עם זה לגמרי".
הבנתי שכשישבת לסגור הכל עם סטיאווה, אחת השאלות המרכזיות ששאלת את המנהל המקצועי היא, 'איך האווירה בחדר ההלבשה?'. עד כמה זה היה קריטי מבחינתך להבין את הדינמיקה הזאת?
"בגלל שאני שחקן מנוסה, בגלל האליפויות שבהן זכיתי גם בארץ וגם בקזחסטן, אני מבין עד כמה החשיבות של חדר ההלבשה היא קריטית, גם אם הוא בתקופה קצת עייפה ושבעה, וזה מה שקרה בסטיאווה עד כה השנה. הגעתי פה לאתגר מטורף כשהקבוצה לא בתקופה טובה, אבל עבורי זאת הזדמנות טובה לבוא ולתרום כמיטב יכולתי מהניסיון שצברתי ומהיכולות שלי לסייע למועדון להשיג את המטרות שלו. אם לא השנה, אז בעונה הבאה, כמובן".
איך אתה מסכם את התקופה בקייראט ועד כמה היה קשה לעזוב?
"היה קשה מאוד, אבל בפועל, השגתי שם כמעט הכל וזאת הסיבה שהחלטתי לעזוב. זה הרגיש שלי כמו בית שם לכל דבר ועניין, הייתי כל כך אהוב שם והרגשתי כמו בעל הבית בקבוצה, ולא פחות חשוב, בעיר עצמה. גם כמשפחה כבר התרגלו למין שגרה מהנה כזאת, עם הגן של בתי, המסעדות. החיים שיצרנו שם היו מהנים מאוד.
"קמנו כל בוקר כמשפחה והיינו מאוד מאושרים וזה דבר לא פשוט למצוא. אני מקווה שאולי אפילו אשוב לשם יום אחד לקראת סוף הקריירה, אולי עוד עונה או עוד פרק. זה היופי בכדורגל, אין לדעת. לא בטוח תמיד שחוזרים לאקסית, אבל קייראט היא אקסית מיוחדת, אז יכול להיות שכן עוד נשוב לשם בעתיד".
אתה והחברים לשעבר בקייראט חתומים על הישג שיא עם העפלה לליגת האלופות. יזכרו אתכם שם כגיבורים.
"עשינו הישג ענק, בסך הכל פעם שנייה בלבד שקבוצה קזחית מעפילה לליגת האלופות ופעם ראשונה של קייראט. אמרו לנו לאחרונה, אגב, שכשיבנו את האצטדיון החדש של הקבוצה, השמות של הסגל שהעפיל לליגת האלופות בעונה האחרונה יחרטו על פני מקומות שונים ברחבי האצטדיון וזה צעד מרגש מאוד. זה הישג היסטורי וחשוב להם לתת לנו את הכבוד על כך, גם בעתיד הרחוק".
אגב, נותר לקייראט ולחברך הישראלי שנשאר בקבוצה, דן גלזר, עוד משחק. ולא סתם, אלא ארסנל באמירויות. טיפה יצבוט לך לצפות בהם בטלוויזיה ולא להתמודד על כר הדשא אולי עם הקבוצה הכי טובה כיום ביבשת?
"האמת היא שפספסתי כבר שלושה משחקים של קייראט מאז שעזבתי ובכל פעם שראיתי אותם משחקים, זה הרגיש קצת מוזר, לא להיות חלק מהם. כשאתה מעפיל לליגת האלופות ומפספס כמה משחקים זה כואב, לא בטוח שיש יותר מדי אנשים שיבינו את ההרגשה הזאת. אבל זה מה שיש והכל עבד לטובה. אני מאחל להם בהצלחה מכל הלב, משחק מאתגר נגד יריבה מצוינת, מקווה שייהנו מהחווייה ושיוציאו תוצאה טובה.
קייראט הייתה הפעם הראשונה שלך בחו''ל. אתה מגיע לסטיאווה בוגר ומנוסה יותר. איך החוויה מחוץ לישראל ביגרה וחישלה אותך?
"אני יכול לומר שהגעתי לקייראט לאתגר מטורף מבחינה מקצועית. הגעתי בהצלחה על תקן בלם כמובן אבל עם הזמן, קיבלתי הזדמנות כקשר וגיליתי מקצוע חדש לגמרי. התחלנו לצבור יותר ניסיון במפעלים אירופיים, ואני זוכר שכשהגעתי למועדון הם היו במשבר מאוד עמוק והצלחנו לצלוח אותו ביחד.
"גם כשהיה קשה בהתחלה, לא הפסקתי לחייך וניסיתי להפיק את המירב גם בזמנים הקשים ואני חושב שזה משהו שבמועדון מאוד העריכו, העובדה שתמיד ניסיתי לשמור על אופטימיות ולשדר אנרגיות חיוביות. זה משהו שאני רוצה לשחזר גם בסטיאווה בוקרשט. אם נצליח להעפיל לפלייאוף בליגה האירופית ולזכות באליפות ברומניה, זה ייתן רוח גבית ומומנטום עוצמתי מאוד לקראת העונה הבאה".
המחשבה לחזור למכבי חיפה עדיין קיימת? הם פנו אליך במטרה להתחזק בחלון ההעברות של ינואר?
"מלכתחילה לא רציתי לחזור ארצה בינואר ואמרתי את זה לכל הקבוצות שיצרו איתי קשר. לארץ תמיד אפשר לחזור וגם הרגשתי שאת החיים עצמם בחו''ל טרם מיצינו. מכבי חיפה גיששה, אבל עניתי בנעימות ובכבוד שלפחות כרגע, אני לא מעוניין. ברור שזאת מחשבה לעתיד ואם יום אחד אשוב ארצה, מכבי חיפה תהיה האופציה הראשונה, זה הבית שלי והמקום שבו גדלתי".
עד כמה עוקב על בסיס קבוע במה שקורה עם הקבוצה? עונה לא פשוטה.
"כשהייתי בקזחסטן היה יותר קשה לצפות בכל המשחקים בגלל הפרש השעות (שלוש) בין המדינות, אבל אני עדיין עוקב אחרי מכבי חיפה ובאופן כללי אחרי הליגה הישראלית. אפשר לומר שאני די מכור לליגה ונהנה מאוד לצפות ולעקוב כמה שיותר. גם כשאני רחוק, אני עדיין מדברים עם חברים לליגה, לשמוע את החוויות והתחושות לאורך העונה".
זכית בשתי אליפויות במכבי חיפה עם ברק בכר. מה חשבת על החזרה שלו למועדון לפני מספר חודשים?
"זה היה צעד מאוד אמיץ עבורו אחרי מה שהוא חווה לפני, אבל ברק ידוע באומץ שלו, הוא לא מפחד ואוהב לקחת סיכונים. גם, אגב, באופן שבו הוא משחק בסגנון התקפי, אולי אפילו התקפי מדי לעתים. זה משהו שאני זוכר מהקמפיין שלנו בליגת האלופות, לדוגמא. אבל זה מי שהוא, אמיץ שלא מפחד מכלום. כשכולם אמרו עליו 'למה', הוא ידע לספק את הסחורה וגם עכשיו למרות ההפסד האחרון, אני כן מאמין שזה יתחבר באופן עקבי. לא היה לי ספק שברק הוא האיש המתאים כי אני מכיר אותו ויודע איזה מאמן טוב הוא".
שיתפת אותנו בראיון המשותף עם דן גלזר על האופן שבו אתם חיים את היריבות בין חיפה לתל אביב ביחד בקייראט. איך היה השיח ביניכם כשחיפה הביסה את מכבי תל אביב 1:4 לאחרונה?
"לא דיברנו על זה יותר מדי ודווקא יצא שלא הסתלבטתי עליו יותר מדי, באופן מפתיע. שנינו היינו בהלם מהתוצאה, במיוחד לאור השנים האחרונות, זאת הייתה תוצאה די חריגה. מכבי חיפה התקשתה בשנים האחרונות, ונכון, שגם למכבי תל אביב יש את הקשיים שלה העונה, אבל עדיין, להביס אותה בצורה כל כך משכנעת זה לא דבר מובן מאליו. לא רק שנינו הופתענו, אני חושב שכל עם ישראל הופתע, היו קצת עקיצות בין שנינו, אבל באופן סביר".
התפתחת מאוד בקייראט, סיגלת לעצמך גם עמדה חדשה. עד כמה מרגיש נוח ועם ביטחון לשחק כקשר לאחר ששיחקת כבלם כל כך הרבה שנים?
"כמובן שיש לי עוד הרבה מאוד להתפתח בתפקיד, זה משהו שאני עובד עליו על בסיס יומיומי ורוצה להגיע לרמות הכי גבוהות שאני יכול. זאת אחת הסיבות שבחרתי לחתום בסטיאווה עכשיו ולא ללכת להצעות אחרות שהיו לי, מהמזרח הרחוק, לדוגמא. עם קצב המשחק, המשמעת שנדרשת ממך בתפקיד כזה, באירופה זה הטופ, ואני מאוד נהנה מהתפקיד. אני קם כל בוקר ומאושר שעשיתי את ההסבה הזאת, זה תפקיד, לדעתי, קשה יותר ודורש ממך הרבה יותר ריצה, לדוגמא. מה שיפה מבחינתי זאת העובדה שאני חושב שאפילו לא מימשתי חמישים אחוז מהפוטנציאל שיש לי כקשר".
קייראט כבודה במקומה מונח, אבל סטיאווה שם הרבה יותר מוכר. זה מבחינתך גם היה מהלך שמאותת לרן בן שמעון לקחת אותך בחשבון לקראת הקמפיין הקרוב של הנבחרת בליגת האומות?
"חד משמעית כן, זה היה אחד השיקולים שלי לעבור למועדון גדול יותר באירופה ואני כן מאמין שזה יפתח לי יותר אפשרויות בנבחרת. אני מקווה להצליח ברומניה ולהציג יכולת שתגרום לכך שיהיה בלתי אפשרי להתעלם ממני. אני מאוד רוצה לחזור לנבחרת, זה משהו שאני אומר בכל הזדמנות, זה יהיה חלומי לשוב לשחק בנבחרת ישראל וכולי תקווה שאכן זה יקרה שוב".
