עוד ערב עם אווירה אירופית עבר אתמול (שבת) על אצטדיון טרנר, עם מגרש מפוצץ וקהל מקומי שדחף את הפועל באר שבע לניצחון חשוב מאוד, למרות ששוב הציגה יכולת בינונית בעיקר במחצית הראשונה. גם קהל החוץ של הפועל תל אביב כמובן מילא עד אפס מקום את היציע שלו וכמו תמיד תרם לאווירה המחשמלת והאדומה מלא מלא.
על הדשא כצפוי זה היה קרב לא פשוט בכלל. אולי הקשה ביותר שלנו העונה, אפילו יותר מזה מול מכבי חיפה בשבוע שעבר. אליניב ברדה העמיד קבוצה קשוחה ועיקשת שיודעת להוציא את היריבה משיווי משקל. הסמל הבאר שבעי ששוהה בגולה לבינתיים מכיר כל פינה וזווית בטרנר והוא אכן הגיע מוכן למפגש האמוציונלי הזה. זה לא כיף לשחק נגד יריבה שהמאמן שלה הוא הלב של הקהל שלנו אבל מקצועית זה גם מאתגר.
כשפורסם ההרכב וראינו שזאהי אחמד, יקיר ליבו של רן קוז'וך, פותח, כולם חשבו שיישלח לאגף שמאל במקום אמיר גנאח כרגיל. זה היה מפתיע, שכן אחמד הוא שחקן של שטחים, והפועל ת"א לא נוטה להשאיר הרבה כאלה. אבל המאמן בחר להפתיע את ברדה דווקא עם מערך של שלושה בלמים כשאחמד שיחק על כל אגף ימין ואופיר דוידזאדה על כל אגף שמאל. גם ברדה הפתיע אותנו עם לחץ גבוה ואינטנסיבי שנמשך דקות ארוכות.
דווקא ההימור הזה של קוז'וך השתלם כבר על ההתחלה עם שער אדיר של המגן השמאלי שהיה שוב השחקן המצטיין על הדשא. זה היה מהלך בדיוק כמו שעבדו עליו באימונים. אופיר המשיך את היכולת האדירה כשמלבד השער עשה סגירות אדירות והציל אותנו לא פעם מספיגה. למרות זאת, הקבוצה עדיין התקשתה להניע כדור ולשלוט במשחק במערך הזה. יחד עם זאת, ידענו שברגע שהפועל ת"א תתעייף מהלחץ הגבוה, אנחנו נשתלט על המשחק, בטח עם התמיכה של הקהל בטרנר.
קוז'וך הבין וערך שינוי מוקדם כשחזר למערך הקלאסי, אבל התוצאה הגיעה רק במחצית השנייה שהייתה טובה יותר ובמהלכה הפועל ב"ש החזיקה יותר בכדור וגם הגיעה ליותר מצבים. שינוי שנגרם בעיקר בעקבות הכניסה של גנאח למשחק, שהיה פעלתן והכניס לא מעט כדורים לרחבה שיצרו מצבים.
בניגוד להפועל ב"ש שהעלתה רמה עם הזמן, השופט שמר על רמה חלשה לאורך כל המשחק. דוד פוקסמן היה עם יד קלה על המשרוקית, הרבה לעצור את המשחק על כל מאבק כמעט ולמשך דקות ארוכות לא היה כדורגל. עד כדי כך שאוהדים הבינו את הלך הרוח של השופט וניצלו את העצירות כדי להתפנות בשירותים או לרדת למזנון לרכוש כוס קולה קרה. הם הספיקו כמובן לחזור עוד לפני שהמשחק חודש.
מגיע להפועל ב"ש יותר כבוד
למועדון הפועל ת"א היסטוריה מפוארת, קהל אוהדים גדול ונאמן. חזרתה לליגה ולצמרת היא מבורכת ואנחנו מפרגנים על הבעלים המבוסס כלכלית וכמובן לברדה שהוא בשר מבשרנו. אבל צריך להגיד את זה - הקבוצה לא פקטור משמעותי כבר קרוב ל-15 שנים. למעשה, במהלך כל התקופה הזאת הפועל הבכירה בישראל היא הפועל ב"ש.
הקהל של הפועל ב"ש לא בדיוק גדל והתחנך במסגרות הנוער העובד והלומד, אבל למרות זאת אף פעם לא הייתה לנו בעיה איתם והיחסים תמיד היו טובים. זאת הסיבה שהנהי והבכי של אנשיה ואוהדיה אחרי המשחק, שממשיך ברשתות החברתיות גם היום, הוא לא מובן ומאפיין יותר את זה של אנשי ואוהדי מכבי ת"א. הפועל ת"א צריכה לשמור על צניעות ולתת יותר כבוד למי שהיא מסתכלת עליה מלמטה כבר כל כך הרבה שנים, ומחזיקה לה אצבעות במאבקי הצמרת מול היריבות הגדולות (וההיסטוריות) שלה.
הפגרה הזאת הגיעה לנו בדיוק בזמן. זה זמן להתרענן, לקבל חזרה שחקנים שהיו פצועים ולעבות את הסגל עוד יותר. המאבק על ההרכב לא פשוט, השחקנים צריכים להתעלות ולהבין שהם חלק ממשהו גדול למרות שכל אחד רוצה לקבל כמה שיותר דקות משחק. קוז'וך יצטרך לדעת לנהל את כדי לשמור על חדר ההלבשה חזק ומגובש.
