מכבי חיפה ידועה לאורך השנים כמי שטיפחה כוכבים שהפכו לסמלים במועדון. במוזיאון שהוקם לפני מספר שנים מוקדשות פינות מיוחדות לאגדות כמו אבי רן ז"ל, ראובן עטר, אייל ברקוביץ' ויניב קטן, אך רק בודדים מהם זכו לקבל תשואות מ-30 אלף אוהדים באצטדיון סמי עופר.
סאן מנחם, המגן שהפך לדמות אהובה אך מעולם לא נחשב לכישרון הגדול ביותר, זכה ביום שני האחרון לטקס פרידה מרגש במשחק מול הפועל באר שבע – ובכך חתם פרק של תשע שנים במועדון.
במהלך הקריירה שלו שימש מנחם גם כקפטן הירוקים, והפך לאחד השחקנים האהובים ביותר על הקהל. ימים ספורים לאחר הטקס הוא עדיין מתקשה לעכל: "זה היה טקס שאני והמשפחה שלי חיכינו לו הרבה זמן".
"חשבתי שאחזור במשחק הבא"
מה עבר לך בראש באותם רגעים?
"חשבתי על כך שזכיתי להיות במועדון הכי טוב בארץ ולעבור כברת דרך ארוכה של תשע שנים. זה היה הדבר הכי משמח בעולם".
נחזור לאותו משחק מול ריינה, כשנפגעת בראש. חששת שזה המשחק האחרון שלך?
"בכלל לא. חשבתי שקיבלתי מכה קטנה ועוד מעט אחזור. במקרה הגרוע – במשחק הבא".
מתי הבנת שזה סופי ולא תשוב לכר הדשא?
"עברתי הרבה בדיקות, וכבר בבדיקה הראשונה אמר לי הפרופסור שאם אחזור לשחק זו סכנת חיים. אז התחלתי לעכל שאני נמצא בסרט אחר לגמרי".
התייעצת עם מישהו לגבי העתיד?
"אני בן אדם מאוד פנימי, מתמודד עם עצמי. ההתמודדות קשה, אבל זה היה ביני לבין עצמי והמשפחה הקרובה שלי".
איך זה משפיע על חיי היום-יום שלך?
"יש לי המון כאבי ראש וצפצופים באוזניים, אני נוטל כדורים – זאת התמודדות מלאה".
עובר גם טיפול פסיכולוגי?
"כן, אני מטופל אצל פסיכולוג – אבל לא מדבר איתו על כדורגל".
"במכבי חיפה לא מצאו את ההגדרה לתפקיד שרציתי"
דובר על תפקיד במכבי חיפה. מה קרה?
"נכון, אבל לא מצאו את ההגדרה המתאימה לתפקיד שרציתי. הייתי צריך לעבור קורסים שלא עשיתי בעבר וזה לא יצא לפועל".
האם תפקיד המאמן מעניין אותך?
"לא. זה לא רלוונטי לגביי".
במשך שנים היית מנהיג בקבוצה. איך זה בא לידי ביטוי?
"היינו קבוצה מחוברת, כמו משפחה. כל שחקן שעלה למגרש קיבל גיבוי. גם אם מישהו היה פחות בטוב – עודדנו אותו. גם ריבים נפתרו בפנים. היינו באמת ביחד".
מיצית את הפוטנציאל שלך?
"אני חושב שמיציתי בענק".
כמה אמא שלך השפיעה על הקריירה שלך?
"אני לא מהילדים שההורים ליוו אותם לכל משחק, אבל אמא שלי נתנה לי ביטחון ותמכה בי לכל אורך הדרך".
תמליץ לילדים שלך להיות כדורגלנים?
"כדורגל חברתי זה מצוין וגם מפתח אישית, אבל לבנות קריירה מקצועית – זה מאוד קשה".
לאחרונה גם התקרבת לדת. זה קשור לפציעה?
"כן. תמיד הייתי קרוב לדת, אבל עכשיו יש לי יותר זמן ללמוד ולהתחזק. הבנתי שהכדורגל נהדר, אבל זו בועה שנגמרת. היום אני רואה את ההתחזקות שלי בדת".
המאמן שהכי השפיע עליך?
"ברק בכר".
רגע שיא בקריירה?
"אליפות ראשונה וליגת האלופות".
מה המשמעות של להיות קפטן מכבי חיפה?
"וואו. כשהגעתי לכפר גלים רק רציתי להיות חלק מהסגל. כשהפכתי לקפטן דמעתי. זו התרגשות שאי אפשר להסביר".
פספוס בקריירה?
"אני מרגיש שלא פספסתי כלום".
קהל מכבי חיפה?
"זה הצבא הכי גדול בארץ. אנשים שמגיעים לכל משחק בשביל הסמל והחולצה. בשבילם מכבי חיפה זה כמו הורים וילדים – ולזה אין מחיר".
סגירת מעגל?
"תפקיד במועדון, כזה שיאפשר לי לעבוד עם הילדים והנוער".
